יום שישי, 12 באוקטובר 2012

"עלייתו של האביר האפל"- חגיגה מאוחרת (כריסטופר נולאן, חלק ד')

חַגִיגָה 

(נ') הִילֻוּלַה, שִֹמְחַה, חִנְגָּה, מֶּסִיבָּה, פֶּסְטִיבַל, תְחִיגַה; טֶּקֵס, טֶּכֵּס, צַרמוֹנִיַה

 (ת') כְּשֵׁיֶש, בֶּדֵרֱך כְּלַּל פֲּעַם בֵּשַׁנָה, אִירוּעֲ קוֹלנּוֹעִי כֹּל כֲּך גַדוֹל וְרֲחָב הֶקֵּף, עַד שֵׁכּוּלַם יוֹצְאִים לֵקַּבֶּל אוֹתוֹ בֳּתוּפִּים וּבִּמּחוֹלּוֹת.
 
 
 
מי שעוקב קצת אחרי בלוגי קולנוע, גם בארץ וגם בחו"ל, בוודאי נתקל בסביבות חודש יולי בתכונה מעניינת: כולם, אבל כ-ו-ל-ם (ונא לקרוא בטונציה הנכונה) התעסקו ב"עלייתו של האביר האפל", סרט ה"באטמן" החדש (סקירה קצרה של פוסטים שונים שעוסקים בסרט ובפסטיבל החגיגות סביבו- בהמשך הפוסט למטה). ככה זה כשקורה משהו שבאמת מרגש בקולנוע- סרט של במאי מוכשר ומעניין, שמסיים טרילוגיה איכותית ומיוחדת במינה, על דמות שהיא אולי המגניבה ביותר ביקום, עם אנסמבל שחקנים שמבטיח חוויה ייחודית ומרגשת. וגם היו טיזר-פוסטרס ממממממש מגניבים. להלן:
 
 
חיכינו לסרט הזה. כולנו. הטרילוגיה לוותה בכל מיני אירועים מוזרים ומצערים, כמו מותו של הית' לדג'ר, וכמובן האירוע האחרון של הסטודנט לרפואה המחורפן שהחליט שהוא הג'וקר וביצע רצח המוני בדנוור, קולורדו "בהשראת", מרכאות כפולות ומכופלות, הסרט השני. הסרט זכה, זמן מה לפני הבכורה העולמית ב- 20 ביולי, לערך דיי מעודכן בויקיפדיה בעברית (ומן הסתם גם התעדכן  בצורה יסודית בהמשך), וזה לא דבר של מה בכך בשביל סרט שיצא שאפילו עוד לא יצא לאקרנים, ואולי מבטא את הסקרנות והעניין הרב שעורר הסרט. כמו כן, היה באזז דיי מטורף בתקופת ההפקה של הסרט, כחלק מעבודות ה- Promotion ויחסי הציבור המתוחכמים שזכה לו בזמנו גם "האביר האפל". 
התמונה המפורסמת של אלון אבוטבול, שמשחק בתפקיד לא קטן בסרט, היא דוגמא טובה למשהו מן הסרט שהשתרבב לתומו לרשת ויצר סקרנות רבה סביבו. ריספקט ריספקט ריספקט. אלון- יש אנשים היו מוכנים לשלם ממיטב כספם (כאן למשל, כאן!) כדי להיות על הסט של הסרט האחרון בטרילוגיית באטמן, שלא לדבר על להשתתף בו, שלא לדבר על לפגוש את כריסטיאן בייל, בשר ודם שהוא, בשידור חי. אבל בל נקדים את המאוחר, נגיע לזה תיכף.

אגב: בדיוק ב- 22 ביולי, חצי נסחב (לא נגיד שבכוח, אבל בהחלט הופעל לחץ פיזי. בהחלט) איתי כל הדרך ל"יס פלאנט" החדש בראשון לציון כדי לראות את "עלייתו של האביר האפל" ב- iMax. איך היה, תשאלו? מ-ג-נ-י-ב. למרות התלונות שזה לא iMax אמיתי, וכל הטרוניות האחרות.

 ולמה מגיע פוסט רק עכשיו, תשאלו?

כי לאחר זה אופנתי. וכי הייתי צריכה לראות את "עלייתו" לפחות עוד פעמיים (אתמול הייתה הפעם השלישית!) כדי להיות מסוגלת לכתוב עליו פוסט יסודי.

 !Hell Yeah!


פרטים טכניים חשובים מאד (מאד!)



"עלייתו של האביר האפל", ובאנגלית, The Dark Knight Rises

 במאי: כריסטופר נולאן

 תסריט: ג'ונתן וכריסטופר נולאן (וב- IMDB יש עוד שני קרדיטים, לבוב קיין ודיויד גוייר)

 פסקול: האנס זימר (שאחראי גם לפסקול של "באטמן מתחיל", "האביר האפל", "התחלה", "רומאן על אמת" ועוד ועוד. האיש עסוק)

 קאסט: כריסטיאן בייל (ברוס ויין/באטמן/כליל השלמות), טום הארדי (בהופעה מחשמלת בתור ביין. מוכר לכם בוודאי יותר בתור אימס החביב מ"התחלה"), מריון קוטיאר (מירנדה טייט), גארי אולדמן (ג'ים גורדון), ג'וזף גורדון לויט (בלייק, וההפתעה הלא מפתיעה שבסוף), אן הת'אווי (ואהבנו! בתור סלינה קייל, היא קאט וומן), מורגן פרימן (לוציוס פוקס), מייקל קיין (אלפרד), מתיו מודין (השוטר הנודניק פולי), אלון מוני אבוטבול (דר' פאוול, או שמא פבל), נסטור קרבונל (ראש העיר גותהאם, ולמה תמיד נראה כאילו הוא מתאפר בעיניים?), ג'ונו טמפל (ג'ן, חברתה ההזויה של סלינה), קיליאן מרפי (בהופעת אורח קצרצרה בתפקיד דר' קריין), אורי גבריאל (בתור האסיר הממלמל/ רופא הכלא. יגאל הנאצי לנצח. רספקט נוסף, בנאדם), ליאם ניסן (הופעה קצרצרה כראס אל גול).  נלכדו בעינינו החדות: ווייד ויליאמס (בתפקיד אחד הסוהרים בבלאקגייט. ויליאמס הוא הסוהר באליק המאנייק מ"נמלטים") ודזמונד הרינגטון (בתפקיד שוטר על הגשר, ומוכר יותר כקווין, אחד הבלשים של "דקסטר").

 ועוד כמות ניצבים בלתי מבוטלת בעליל. שוב, למה לא לקחו אותי גם כן אני לא אבין לעולם.

 מילה על הקאסט: בפוסטים קודמים שעסקו בנולאן, הזכרתי את הנטייה של נולאן לעבוד עם אותם השחקנים שוב ושוב. ב"עלייתו של האביר האפל", נולאן הביא אל הקאסט ארבעה שחקנים שאיתם עבד ב"התחלה"- טום הארדי, מריון קוטיאר, מייקל קיין וג'וזף גורדון לויט, כולם בתפקידי מפתח בסרט. וטוב עשה נולאן. הקאסט של "עלייתו" (זה יותר קצר, נו) הוא משובח במיוחד, ובמובנים רבים הוא אחראי לאיכות המאד בלתי מתפשרת של הסרט הזה.
 
שנת יציאה לאקרנים: 2012

פרסים: הייתכן? האם נולאן יזכה הפעם באיזושהי הכרה על פועלו הבאטמני? או שמא כריסטיאן? או ש, לא עלינו, כמה משחקני המשנה המעולים? אנחנו נפקח עין על זה.


מה קורה בגדול

קודם כל, לטובת הבנת העלילה הנוכחית ולאור העובדה המשמחת שבטרילוגיה עסקינן,
הנה הלינקים לפוסטים על שני הסרטים הקודמים: "באטמן מתחיל", "האביר האפל- חלק א'," "האביר האפל- חלק ב' ".

אמנם, יש לי חוסר רצון אימתני לספלייר יתר על המידה, אבל גיליתי שזה פשוט בלתי אפשרי לכתוב על הסרט הזה משהו, שטחי ככל שיהיה, בלי להרוס משהו באיזושהי צורה. עם זאת, הקטע הבא יהיה קצר מהרגיל ויעסוק בגדול בעלילה. ראו הוזהרתם, יש ספויילרים. הרבה! אם עוד לא ראיתם את הסרט (ונו נו נו לכם, למרות שהוא כמעט חדש מן העטיפה), אנא לכו מכאן, בנימוס. אתם יכולים לבקר בינתיים בפוסטי "באטמן" הקודמים, לחפש תמונות של כריסטיאן בייל בגוגל, להיכנס לטאמבלר האדיר הזה או לשחק Temple Run באייפון. אם אתם עוברים את ה- 14 מיליון, איך לעזאזל עשיתם את זה?!

והנה מה שקורה, בגדול: נקודת הזמן של "עלייתו" היא שמונה שנים אחרי אירועי הסרט הקודם. גותהאם הפכה להיות עיר דווקא נחמדה, ואפילו לשוטרים קצת משעמם. הארווי דנט, דו פרצוף בשבילכם, קיבל מעמד הרואי של גיבור תרבות וחוק, בעוד באטמן אהובנו נאלץ לרדת למחתרת (כזכור, באטמן מתנדב בסופו של "האביר האפל" לקחת את האחריות על פשעיו של הארווי).
 
ברוס ויין ואלפרד. הלוק של תחילת הסרט
ביין (טום הארדי). הוא הרבה פחות נחמד
ממה שהוא נראה
ברוס ויין של "עלייתו של האביר האפל" הוא מיליארדר תימהוני, שמסתגר בביתו ומלקק את פצעיו. מצבו הגופני רע, ובהתאם גם מצבו הנפשי (עדיין מבכה את אובדנה של רייצ'ל המעצבנת). בין כל אלה, יש בחורה נחמדה ויפה בשם סלינה קייל, עימה נפגש ברוס כשהיא מנסה לכייס אותו בצורה מתוחכמת, וכן אויב חדש ומחודש- ביין, טיפוס מפחיד עם מבטא בריטי מנומס, מסיכה מלחיצה וחתיכת עבודת בודי בילדינג שטום הארדי בוודאי עמל עליה לקראת הסרט. שורשיו של ביין לוטים בערפל, מלבד העובדה שהוא היה אסיר, בשלב כזה או אחר של חייו, בכלא מפחיד, ככל הנראה במזרח הרחוק, שנקרא "הבור", וכן שהוא היה חבר בליגת הצללים, אותו ארגון לוחמים כמעט בלתי מנוצח המוכר לנו היטב מ"באטמן מתחיל", וחוץ מכל אלה יש לו קול מתכתי והוא סוג של בלתי מנוצח. ביין קובע את מושבו מתחת לגותהאם- בתוך תעלות הביוב שלה, ובמהלך הסרט מנהל מהלך- כמעט ללא הפרעות- להרוס את גותהאם לחלוטין, מן היסוד, ולהגשים בכך את חזונו של ראס אל גול. בדרך, הוא גם הורס את באטמן- כמעט לחלוטין.

 
דמות הגבר המסובכת- באטמן/ברוס מול ביין

פנייה נרגשת:
היוש, רעים! יש לי עצה בשבילכם שיכולה לסדר לכם את החיים! אם אתם באמת רוצים שמזימותיכם להרוס את העולם יצליחו, אתם באמת חייבים פשוט להרוג את הטובים, ולא להיות רעים ולרצות שהם יצפו בהרס, ואז להשאיר אותם בחיים, כי אז הם פשוט ינצחו אתכם שוב, ושוב, ושוב. בסדר? אז ביוש.
 

ובאמת, נדמה שהרעים לעולם אינם לומדים. ביין, ידידי החצי-נפיל עם הקול המפחיד, מה חשבת לעצמך כשכלאת את באטמן- ואני אחזור שוב- את באטמן! בתוך כלא שנמצא בתוך בור? Dude, הבנאדם נופל מילדות לכל מיני בורות עמוקים (כפי שמזכיר לנו נולאן בסצנת פלאשבק מ"באטמן מתחיל", בה ברוס הילד נופל לבור העטלפים ליד האחוזה, ואביו יורד על חבל להצילו). הוא כל יכול. מה, לא שמעת מעולם את הביטוי "דע את אויבך?"
אנלוגיה של באטמן מול האויב התורן היא מוטיב חוזר בסרטי באטמן בכלל, ובסרטיו של נולאן בפרט- ב"באטמן מתחיל" זה היה ראס אל גול, שרצה לטהר את גותהאם סיטי ע"י השמדה מוחלטת שלה, בעוד ברוס רצה לטהר אותה באמצעים ידידותיים לסביבה. ב"האביר האפל" זה היה כמובן הג'וקר, שדן במשמעות של מסכה ושל זהות שנייה ולאיזה כיוונים אפשר לקחת את זה.
 
דמות הגבר המסובך היא מאפיין ברור של נולאן כבמאי ותסריטאי. דיברתי על זה קצת יותר בהרחבה בהקשר ל"ממנטו", אבל גם בהקשר סרטי הבאטמן שלו. במובנים רבים, הנטייה לעסוק בנפש גברית מסובכת אצל נולאן מסבירה את הבחירה לעסוק בדמות כמו באטמן. הסיבוך של ברוס נבנה היטב, בהדרגה, לאורך שני הסרטים הראשונים בטרילוגיה ומגיע לשיא בסרט השלישי, ובהרבה מובנים הקתרזיס של ברוס/באטמן בסוף הסרט הוא שנוי במחלוקת, אבל מתיישב היטב עם הדמות שלמדנו להכיר בשני הסרטים הקודמים. הוא פוגש בגרסה המרושעת, ונדמה שגם הבלתי מנוצחת, שלו עצמו- ביין עבר מסלול דומה לזה של ברוס (אם נוריד את כל הקטע הזה של בן עשירים וכו' וכ'ו), אלא שלביין קרה משהו שלברוס לא קרה- הוא אולץ לאמץ אליו את המסכה שלו עצמו, ולא יכול לחיות בלעדיה. בסרט לא מנדבים הרבה פרטים על המסכה של ביין, מלבד זה שהוא סובל כאבים מסוימים ושהמסכה מקלה על כאבו. אחת השאלות הראשונות בסצנת הפתיחה היא "למה ביין לובש מסכה?" וזו שאלה שאינה מקבלת תשובה חד משמעית. ביין הוא לא מי שאנחנו חושבים שהוא, לפחות עד לאמצע הסרט, ולמעשה הוא חסר עבר. בניגוד לג'וקר, שהיה גם הוא חסר זהות אמיתי ו"הלחים" את מסכתו אל פניו, לביין יש Soft Spot משמעותית מאד. אבל מה, נספלייר לכם גם את זה? בואו רק נגיד, שבאטמן וביין דומים יותר ממה שנראה לעין. שעורי בית: לכו לבחון את זה.
 
 

איום האטום

איזה יופי!

הסרט כל כך עדכני וכל כך קשור למציאות העכשווית. פצצת האטום, נשק יום הדין של ביין (בייני? ביינוש? בייניל'ה? בסדר, רק אל תרביץ לנו!), היא אחד האלמנטים הסמליים החשובים בסרט. אני חוזרת שוב לשני הסרטים הקודמים של הטרילוגיה: "באטמן מתחיל"- האיום הוא פשט מאורגן, וארגון טרוריסטי זר שזומם להרוס את גותהאם (וזאת, לצד העיסוק בפחד וחרדות פסיכולוגיות אישיות). "האביר האפל"- הרס של בניינים ועיסוק באלמנט השיגעון וחוסר המשמעות (הג'וקר, ואי התכלית האמיתית מאחורי מעשיו). "עלייתו של האביר האפל"- סכנה מפני השתלטות של גורמי טרור אלימים עם מסכה וקול מפחיד, כשבידם, כמה נוח, פצצת אטום.

נולאן וכריסיטיאן בייל על הסט של הכור, עם הפצצה מצד ימין
 הפצצה היא למעשה משהו טוב. אכן!

היא מכריחה את כולם, הרעים והטובים כאחד, להתאגד סביב לו"ז מסוים. לביין יש בסרט כמה חודשים כדי להשליט משטר צבאי של טרור בגותהאם, ולהחביא את הפצצה, שסופרת לאחור כמו כל פצצה טובה, מפני גורדון, ובהמשך גם מפני באטמן. הפצצה מאפשרת את הפתרון לחירות אישית וחברתית כאחד. הפצצה היא משהו משהו.

הפצצה, ברמה הסמלית, קוראת לכולנו, צופים ודמויות בסרט כאחד, להתעורר ולהריח את הנפאלם באוויר, כי כבר אין זמן. לא יהיה סרט רביעי (אוי, הלוואי שיהיה!!!). זו טרילוגיה. אין "בסרט הבא". אין "בפעם הבאה". אין "מחר". אין "מתישהו".

עכשיו זה הרגע, והרגע הזה הולך וחומק מאיתנו, אלא אם כן נעשה משהו עכשיו.
ובמובנים רבים, זהו אחד המסרים האישיים והאמיתיים ביותר מן הסרט.

כי לא יהיה מחר, אם אין היום. והשעון מתקתק

עניים מול עשירים, או: פאשיזם במסווה סוציאליזם מול קפיטליזם

אולי קצת בניגוד לשני הסרטים הקודמים בטרילוגיה, "עלייתו של האביר האפל" מציע אפשרות לפתרון- פתרון ממשי, לבעיות שהוא עוסק בהן. אם ב"באטמן מתחיל" וב"האביר האפל" זה היה ניסיונות הפיכה, קפיטליזם ודמוקרטיה שהעניקו מצע לפשע, שחיתות ורוע לשגשג בו, טרוריזם, אלימות וחרדה אורבנית לצד בדידות קיומית, כשלכל אלה לא נמצא פתרון אלטרנטיבי שיכול להציל את המצב המבאס הזה, ב"עלייתו של האביר האפל" הפתרון הוא פשוט להפליא.

אינדיבידואליזם. הסיומת מעלה על נס את עולמו של היחיד, שמתרחק מן העיר הגדולה ומקדיש את חייו לעצמו ולטובתו. אחרי שחובתו החברתית בוצעה, כמובן, אבל עדיין.

התשובה מצויה בגוף השאלה. "סערה מתקרבת, מר ויין"
ברוס וסלינה קייל
 הסרט משופע בכל מיני אמירות שונות ומשונות שקשורות בעניים ועשירים, ובפערים הגדולים ביניהן. זה מתחיל עם סלינה קייל, גנבת ופושעת, שגדלה בשכונת עוני כלשהי וכמו כל נערה טובה, עשתה את מה שהיא חייבת לעשות כדי לשרוד בעולמנו האכזר, וממשיך עם ביין, שבשעת כיבוש גותהאם (וזהו כיבוש לכל דבר) מצהיר כי הוא הגיע כדי להשיב את גותהאם לאנשים, לעם. קומוניסטי משהו, אבל הרבה יותר נאציונל-סוציאליסטי. הגישות הללו, של המדינה השייכת לעם, אנטי-קפיטליזם, צבא, מלחמה, עשירים מול עניים- בבירור מוצגות בסרט על דרך השלילה, בעוד בסרטים הקודמים לא הייתה נקיטת עמדה מפורשת לצד אי הצעת הפתרון האפשרי לכל זה. הפיכת ברוס ויין לחסר כל בשלב מסוים רק מדגימה זאת במדויק: כשברוס משולל מנכסיו, משאביו ואמצעיו, הוא גם לא בדיוק יכול להיות באטמן, ולכן הוא מובס ומסולק מן הזירה. מה כל זה אומר? שעשירים וטייקונים (אמנם, אף אחד הוא לא חתיך וטוב לב כמו ברוס ויין בחיים האמיתיים, אבל אי אפשר להתעלם מזה שברוס הוא נציג של קפיטליזם ושל תאגידים) נחוצים לעולמנו ולחברה בה אנחנו חיים? שבלי העשירים אנחנו פשוט לא נוכל להחזיק מעמד? ששוויון לכל והחזרת הכוח לעם הן רק ססמאות נבובות בפיו של פאשיסט אלים שזומם להרוס את כל העולם בעזרת פצצת אטום?

פניהם של הפאשיסטים. מה זה מזכיר לכם?
 לכו לשתות כוסית נחמדה של וודקה שתרגיע את עצביכם המרוטים, ואחר כך תחשבו על זה.

הדהודים ל"באטמן מתחיל" לעומת ההדהודים ל"האביר האפל"

אורי קליין כתב בביקורת שלו ב"הארץ" ש"עלייתו" נותן יותר התייחסויות ל"באטמן מתחיל" מאשר ל"האביר האפל", והרשו לי לחלוק על הסוגיה, אם כי גם לחזק אותה (פיצול אישיות זו אני!).

 ראשית כל, אחת ממהויות הסיבוך של באטמן בסרט החותם של הטרילוגיה היא העובדה שהוא לוקח אחריות על פשעיו של דו פרצוף בסיומו של הסרט השני. כמו כן, עניין רייצ'ל שממשיכה לנדנד אפילו מן העולם הבא של דמויות בסרטים שייך חלוטין ל"האביר האפל". האם יש התייחסויות לג'וקר עצמו ב"עלייתו?" ובכן, משלושת הפעמים בהן צפיתי בסרט אני חוששת שלא. האם זה אומר שלסרט יש זיקה רבה יותר ל"באטמן מתחיל"? לא בהכרח. ב"האביר האפל" היו עוד כמה דברים חשובים להשתלשלות האירועים חוץ מדמות הג'וקר של הית' לדג'ר.

ההתייחסויות ל"באטמן מתחיל" כוללות כמובן, ובראש ובראשונה, את ביין וליגת הצללים, לצד אזכורים של ראס אל גול ואפילו הופעה קצרצרה של ליאם ניסן לבוש היטב בחליפה ונראה מבסוט בהזיה של ברוס בכלא. למעשה, הפושעים של "עלייתו" הם ממשיכי דרכו של ראס אל גול, והם גם אומרים את זה בכל מיני הזדמנויות. שנית, ההתייחסות לברוס הילד והנפילה אל הבור בילדותו, כולל סצנת הפלאשבק עם ויין האב שמציל אותו. החזרה אל שורשיו המוקדמים ביותר של איש העטלף, באה על מנת להסביר ולחדד את מעשיו בהווה. ברוס מצליח לעלות מן הבור כי הוא עשה את זה בעבר, ב"באטמן מתחיל". אזכור נוסף ל"באטמן מתחיל" הוא דמותו של דר' קריין, איי קיי איי הדחליל, הפסיכיאטר המטורף שהופך ב"עלייתו" לשופט אכזר. הוא מבליח בסרט, אמנם, רק לכמה שניות, אבל מקבל את הקלוז אפ המתבקש, שיזכיר לנו את "באטמן מתחיל", וגורדון אפילו קורא לו בשמו (הו לא).

ומה בין כל אלה?

הנוכחות של "באטמן מתחיל", אם כן, היא יותר מאסיבית. אני מניחה שגם היו כאן שיקולים טכניים- יש בעייתיות מסוימת לחזור אל "האביר האפל" בלי הית' לדג'ר, וייתכן שהייתה פה נטייה לא מודעת של נולאן להתרחק קצת מכל הבאזז שעשה "האביר האפל" וללכת לכיוונים אחרים. ייתכן ש"באטמן מתחיל" מעולם לא זכה לכבוד הראוי לו (מלבד בעבודת הסמינר שלי, כמובן), ונולאן רצה להדגיש אותו כאן ולתת לקונפליקטים המוצגים בו במה ראויה יותר.

 
ולסיום, אנקדוטה פסיכולוגית שכל  מבוגר בר דעת מבין בשלב מסוים- הכל מתחיל בילדות.


"עלייתו של האביר האפל" כסיפור התבגרות
 
האב הנצחי / המשרת הנאמן, אלפרד
במובנים רבים, "עלייתו" מתאר התבגרות והתפכחות של ברוס והגעתו לעולם המבוגרים כשהוא עצמאי וכמעט משולל מן התסביכים שהצרו את צעדיו בעבר. הסיבוך הראשי, הוא כמובן, בהחלפת דמויות האב שלו. מאז שויין האב נרצח, לאורך שלושת הסרטים ברוס מאמץ דמויות אב שונות. ב"באטמן מתחיל" אלה היו גורדון וראס אל גול, ב"האביר האפל" זה ממשיך עם גורדון, ובאופן מהפכני גם עם הג'וקר, וב"עלייתו" ברוס נפרד מראס אל גול ומגורדון ואפילו הופך לדמות אב מסוימת למישהו אחר- בלייק (ג'וזף גורדון לויט), שבמובנים רבים דומה לברוס וחווה חוויות דומות לשלו.
הילד האובד החדש, שזוכה לאבא חדש
וזו שרוצה לשכוח
מי היא. סלינה קייל
ובעיקר, דמותו של אלפרד, המשרת הנאמן, שעוברת כחוט השני בין שלושת הסרטים (עם מייקל קיין שובר הלבבות). אלפרד מתפקד בחלק הראשון של "עלייתו" כאימא פולנייה שרוצה שהילד המוזר והמתבודד שלה ימצא כבר אישה ראויה ויתחתן. ברוס, כמו ילד מתבגר טיפוסי, מחליט שחייו הסתיימו בגלל שרייצ'ל מתה, וההתפכחות ממנה והמעבר הלאה גם הוא קשור בהתבגרות הנפשית שלו- הנחה לעבר ולחברתו מילדות ומעבר למערכות יחסים בוגרות. הסיום מותיר לברוס אפשרות להניח מאחוריו את עברו ולהתחיל משהו אחר, ובמובנים רבים דמותה של סלינה קייל מבטאת את רצונו של ברוס עצמו- למחוק את כל מה שעשתה עד עכשיו כדי להתחיל מחדש.
 
התייחסויות ל"עלייתו של האביר האפל" ברחבי הבלוגוספירה (מילה מטופשת)
כמו שציינתי בתחילת הפוסט, "עלייתו של האביר האפל" עורר הרבה רעש ועניין אצל כל בלוג קולנוע, ישראלי ואחר באשר הוא, ובחרתי להביא כאן התייחסויות נבחרות לסרט. ובפרץ של פטריוטיות, אביא כאן פוסטים רק מבלוגים ישראלים. נתחיל עם פוסטי-הציפייה המתוחה של "עין הדג", שהיו בין הראשונים לדווח על הקרנת הסרט ב- iMax, ולאחר מכן העלו כמובן את הביקורת שלהם, בדיוק ב- 20 ביולי (הם היו זריזים!) בלי לציין את ההתייחסויות לכל הטיזרים עוד במהלך צילומי הסרט. יש עוד הרבה פוסטים אחרים ב"עין הדג" שעוסקים בסרט, בצורה ישירה או אחרת. ממשיכים עם בלוג הקולנוע "סריטה", שפרסם ביקורת א-ר-ו-כ-ה ומעניינת , שהיא בעצם גם ניתוח סרט, וגם דו"ח צפייה נוסף, פלוס פוסטי-ציפייה מתוחה לצאת הסרט. בלוג הקולנוע "רוזבאד" פרסם ביקורת על הסרט ב- 20 ביולי בדיוק (וזה אומר שגם הם זריזים. מאד). בלוג הקולנוע של רותם יפעת פרסם פוסט שעוסק ב"עלייתו" וגם יש לו פרויקט נולאן ששווה לקרוא. ב"עין עצלה" התפרסמה גם כן ביקורת, וכמה נחמד לגלות שאני לא היחידה שכתבה פוסט ענקי על הסרט הזה. יש מספיק לינקוקים להפעם או שאתם רוצים עוד?
 
מה אמרנו?
 
הרבה, וזה נע ונד בין שני קטבים:
דבר זיגמונד, ידידי הגרמני: אם הסרט לא היה כל כך רועש, הייתי נרדם באמצע. אני מאוכזב.
דברם של שני ומיכאל: שני- העלילה ברורה מידי, זה היה כל כך צפוי. מיכאל- אני לא מסכים. הסרט היה מהנה. התסריט מלא חורים, מה שכן. והסיום מעצבן אותי.
דבר החצי: סרט מעולה (חצי אוהב לקצר).
דבר אבא: סרט נהדר, האקשן היה מעולה, והסאונד גם כן (אבא ראה ב- iMax, איתי).
דבר אמא: היה לי נורא רועש (אני בתגובה: אמא, זה אולם iMax חדש. גם היא הייתה איתי). סרט נורא מרגש (היא באמת אמרה את זה).
דבר שני הסטודנטים שישבו מאחורי בסינמטק וחשבו שאני לא מקשיבה: נו באמת. הרי הוא לא הפך פתאום מבחור צולע וחצי מת לפאקינג באטמן! אז זהו, שכן.
דבר האישה: נחת. סרט אקשן עשוי היטב ופינאלה שהיא יותר מראויה לטרילוגיה נהדרת. הסרט מעניין גם ברמה המאד אקטואלית, ולא סתם טרחתי לשבת ולנתח את כל הסרטים בכל מיני הקשרים. זה מעניין. וגם: השתדלתי להתאפק במשך כל הפוסט, ועכשיו מותר לי: איזה חתיך כריסטיאן בייל, איזה חתיך כריסטיאן בייל,
א-י-ז-ה   ח-ת-י-ך  ה-ו-א.

משהו מצחיק לסיום
 
"עלייתו של האביר האפל", הסוף האלטרנטיבי:
 
 

2 comments:

  1. במבט לאחור זה סרט שהכי כדי לנתח כמה שבועות אחרי שהוא יצא ,למרות הפאשלות בעלילה(למה לא להרוג את באטמן וזהו?באמת),זה עדיין סרט שהצליח להשפיע עליי עמוקות בשבוע אחרי שראיתי אותו,חתיכת חוויה קולנועית מדכאת כמו זה שאני לא יכול להסביר,חבל רק שלא ימשיכו עם קו העלילה שנולאן יצר כאן!
    כך או כך סרט אדיר למרות הפגמים,ביקורת קולעת!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התגובה :-)
      תראה, לא הייתה מאושרת ממני (ליטרלי, הייתי פשוט מאושרת!) לראות את ברוס ויין בסוף הסרט חי וקיים. אני חושבת שהאפקטים היו אדירים, וכך גם הקאסט. החורים בעלילה מזכירים קצת את עלילת "התחלה", והם דיי אופייניים לנולאן, אם כי הוא מקפיד באזורים אחרים (כמו הצילום, הנושאים בהם הוא מתעסק, ואיך שנראית המיזנסצנה שלו) אז אני נוטה לסלוח לו.

      הסרט היה פשוט הנאה צרופה. ותחשוב על זה ככה: איך היה נראה העולם בלי באטמן?

      ואולי נולאן ימשיך לסרט רביעי (למרות הצהרות חוזרות ונשנות שלו שהוא לא מתכנן לעשות זאת)? אני מציעה שנפתח עצומה. אם הוא יראה שיש עצומה חתומה מארץ ישראל, לא פחות ולא יותר, הוא בוודאי ישנה את דעתו. מי לא?!

      מחק