יום שלישי, 20 באוקטובר 2020

״12 קופים״ - אידיאלים, בעלי חיים ושיגעון

סרטי מגיפות היו תמיד ז׳אנר חביב, כזה שכיף לראות ואחר כך להיאנח לרווחה ולחשוב שאם זה היה בסרט,
זה כנראה לא יקרה במציאות ואיזה מזל אני יכול לחזור לחיי הקורונה הרגילים שלי עכשיו הכוללים אכילה רגשית, שנ״צ ולעבוד מהבית בתחתונים.


בעיה קלה: סרטים מבוססים על המציאות. העטלף של הקורונה יכול לספר לכם את זה. אם מישהו היה אומר לנו לפני שנה, שבזמן הזה, כולנו נסתובב עם מסיכות ונהיה בסגר בבית כשכל מה שאהבנו אי פעם (קפה, אלכוהול, בתי קולנוע, חוף הים) יהיה סגור, אין מצב שהיינו מאמינים וגם אם כן, מי היה חוזה את טראמפ הנגוע בקורונה, את ערימות המתים באיטליה ואת המרפסות בליל הסדר. ואת הייאוש, את הייאוש. את זה שאומרים לך לשבת בבית עד הודעה חדשה. את היום ההוא שהיו בו כמעט 12,000 נדבקים. וכו׳ וכו׳.


בדיוק כמו בסרטים.


12 קופים הוא לא סתם סרט מגיפה. הוא יותר סרט מד״ב על מסע בזמן שמשלב בתוכו גם קצת מז׳אנר המגיפה עם תמהיל סרט פוסט-אפוקליפסה פלוס מותחן פסיכולוגי על תסביך קסנדרה ועל המטפל שמאמין להזיות המטופל שלו. הוא מערבב כמה תפיסות עולם, כאלו שבשוליים וכאלו שפחות, טוען המון טענות ומתחבר ביחד לבלגן יפהפה כמו טיח מתקלף שאי אפשר שלא להתפעל ממנו. יש איזה וייב עכשיו להיזכר ב- 12 קופים בהקשר תקופת הקורונה הנוכחית, ולחלץ ממנו משמעויות רלוונטיות. אבל וואלה.
לי התחשק לכתוב עליו כי הוא סרט ממש ממש טוב.


פרטים טכנים


12 קופים, באנגלית Monkeys 12 

במאי: טרי גיליאם

תסריט (זה חשוב): דיוויד וג׳נט פיפלס (דיוויד פיפלס הוא התסריטאי של בלייד ראנר)

קאסט: ברוס וויליס (ג׳יימס קול), מדלין סטו (קת׳רין ריילי), בראד פיט (ג׳פרי גוינס), כריסטופר פאלמר (לילנד גוינס), דיוויד מורס (ד״ר פיטרס הג׳ינג׳י), כריסטופר מלוני (השוטר הלפרין), ג׳ון סדה (חוזה).

שנה: 1995

פרסים: בראד פיט היה מועמד לאוסקר לשחקן המשנה ולא זכה, אבל כן זכה בגלובוס הזהב.


מה קורה בגדול


ג׳יימס קול הוא אסיר בבית כלא עתידני, בעולם בו כל האנושות עברה לחיות מתחת לאדמה בגלל נגיף קטלני (וו הו! רפרנסים למציאות העכשווית, איזה פאן) שהרג חמישה מיליארד איש. בעולם מבאס זה, מנסים אנשי מדע לחקור את אופן הפצת הנגיף ואת הנגיף לפני שעבר מוטציה והרג מלא אנשים. אמנם בני האדם חיים מתחת לאדמה אבל הם כן גילו איך לנסוע בזמן אל העבר ומנצלים את הכלי הזה כדי לחקור את המגיפה ההמונית. קול נשלח לעבר, לשנת 1996, מעט לפני הפצת הנגיף, עם מידע חלקי מאד, כדי לנסות להביא עוד כמה חתיכות של הפאזל. 


בפעם הראשונה שנשלח קול לעבר הוא נשלח בטעות לשנת 1990 - המסע בזמן אינו מדויק כפי שהיינו רוצים לחשוב - שם הוא מאושפז בבית חולים לחולי נפש בבולטימור - אחד המקומות הכי מקריפים ומלחיצים שנראו על מסך הקולנוע מעולם (מי שממש רוצה אשכרה יכול לסייר בלוקיישן בו צולם הסרט. בית המשוגעים הוא בית כלא מהמאה ה-19 שנמצא בפילדלפיה) ופוגש חולה אחר המאושפז שם, ג׳פרי גוינס, שמסייע לקול לברוח. ואם תמיד חשקה נפשכם לראות את ברוס וויליס בשקפקפים כאילו הוא ילדה בכיתה ד׳ שהולכת לבריכה עם החברות מהקייטנה בחופש הגדול - אתם נמצאים בסרט הנכון.


השקפקפים! ונעלי הארנב הבלתי נשכחות של החולה מכוכב אחר. תמונה מכאן


הפגישה בין קול וגוינס משמעותית כיוון שג׳פרי הוא דמות מפתח בכל תעלומת המגיפה - המדענים מן העתיד סבורים שצבא 12 הקופים הוא זה שהפיץ את המגיפה בעולם, וג׳פרי נחשף בהמשך כמקים 12 הקופים.
 באחת משיחותיהם אומר קול לג׳פרי, אחרי שהם רואים בטלוויזיה של בית החולים צילומים של ניסויים בבעלי חיים, שאולי מגיע לאנושות להימחות מעל פני האדמה. לכל אורך הסרט, המתח בין זכויות בעלי חיים - או לפחות, האג׳נדה של זכויות בעלי החיים - ובין המגיפה והפצתה, יחזור בוריאציות שונות עד להתרת התעלומה שמובילה את העלילה - מי באמת הפיץ את הנגיף. בכל אופן, קול כמעט ומצליח לברוח בעזרת ג׳פרי, נתפס, נקשר ונכלא בתא אבל נעלם בשם באורח פלא כשמדעני העתיד מחזירים אותו בחזרה. 


קול מבקש שישלחו אותו שוב, מקווה לזכות בחנינה. הוא אכן נשלח, ושוב בטעות - מגיע לזירת קרב ממלחמת העולם הראשונה, שם הוא מזהה אסיר אחר שנשלח גם הוא בטעות לזמן הזה. הוא מספיק לחטוף כדור ברגל ואז נשלח ל- 1996, הפעם לזמן הנכון. קול חוטף את ד״ר קת׳רין ריילי, פסיכיאטרית שהוא פגש עוד ב- 1990 לפני האשפוז, וביחד עם יוצאים למסע מבולטימור לפילדלפיה כדי למצוא מידע על צבא 12 הקופים, הוא הצבא המחתרתי שמדעני העתיד מאמינים שהפיץ את המגיפה. במהלך הזמן שהם מבלים יחד - כשבסופו נמצא ג׳פרי גוינס, מפתחת ריילי אמפתיה ורגש אל ג׳יימס, בוטחת בו ואפילו לא נמלטת למרות שיש לה מספר הזדמנויות לעשות זאת. בנתיים, ג׳יימס מגיע אל ביתו של ג׳פרי. מסתבר שאביו של ג׳פרי הוא וירולוג מפורסם זוכה פרס נובל - והנה כאן הקשר, לכאורה, בין ג׳פרי לבין הפצת הוירוס הקטלני. 


גוינס וקול משוחחים, ובמהלך שיחתם מקבל ג׳יימס את הרושם שהרעיון להפצת הוירוס והשמדת המין האנושי צץ לג׳פרי בעקבות שיחות שניהלו בבית החולים לחולי נפש, שש שנים קודם לכן (לפחות מבחינת ג׳פרי). בעודו הלום צער על חלקו בהשמדת האנושות וכפסע מלהיתפס שוב, קול נעלם בחזרה אל העתיד שוב, משאיר את ריילי פעורת פה והיא מתחילה לחקור בעצמה. היא מוצאת את קול בתמונה ישנה ממלחמת העולם הראשונה - מזכרת מהפעם ההיא שנשלח בטעות לזמן הלא נכון - מבינה מדוע הוא היה מוכר לה כל הזמן הזה ומאמינה לסיפורו. בנתיים, קול המעורער מתקבל בעתיד בתרועות ניצחון. הוא מקבל את החנינה שרצה אבל עכשיו רוצה להאמין לריילי שאומרת לו שהסיפור שלו לא אמיתי והוא הוזה. הוא מתחנן בפני המדענים שישלחו אותו בשלישית ל-1996, כדי שיוכל להשלים את המשימה ולדלות עוד מידע. אחרי שהוא חוזר שוב לעבר הוא פוגש את ריילי ברחוב בעודה מרססת גרפיטי העוסק במגיפה העתידה לבוא, ואומר לה שהוא מבין שהוא חולה ומבקש שתעזור לו. ריילי, שכבר מאמינה לסיפור שלו, מאמצת אותו אליה ויחד הם מגיעים אל סצנת הסיום, תוך כדי הימלטויות מהמשטרה שמחפשת את ג׳יימס.


יש פלשבק של ג׳יימס שמלווה אותו לאורך כל הסרט, עם שינויים מינורים בפרטים. הפלשבק עוסק בג׳יימס הילד שנמצא בשדה תעופה עם הוריו ורואה גבר שנורה בגבו ואישה זהובת שיער רצה אליו. בסצנת הסיום מתברר שהפלשבק של ג׳יימס הוא מותו של ג׳יימס, בו הוא חוזה בתור ילד. האישה היא ריילי - בשינוי שיער שהיא מבצעת להסוואה, הגבר הנורה - זה הוא עצמו. כל הסצנה מתרחשת בשעה שג׳יימס רודף אחרי הפושע האמיתי - מפיץ המגיפה - עוזרו של לילנד גוינס (אביו של ג׳פרי), אחד ד״ר פיטרס - עובד מעבדה מג׳ונג׳ן.


ג׳פרי גוינס וג׳יימס קול בבית החולים לחולי נפש (מביטים בטלוויזיה). תמונה מכאן


אידיאלים ושבירתם


כנהוג בסרטי מתח פשוטים, אנחנו מתוודעים לרוצח די מהר. הוא מופיע אחרי שקול נשלח בפעם השנייה לעבר, אלא שבמקום ל- 1996 הוא מגיע לאיזו זירת קרב מדממת, עירום לגמרי, ופוגש בחטף את חוזה, האסיר מהתא לידו כשהוא פצוע. חיילים במסיכות גז שואלים את קול משהו שוב ושוב בשפה שהוא אינו מבין, הוא חוטף כדור ברגלו ואז נוסע שוב בזמן. מפיץ המגיפה יושב בכנס של ד״ר ריילי ומקשיב להרצאה שלה על נביאי שקר מן העבר שחוזים מגיפה שתשמיד את האנושות (כשברור לכל בר דעת - דהיינו, הצופה הממוצע - שהנביאים שריילי מזכירה בהרצאה הם נוסעים בזמן כמו קול, שכנראה נשלחו בטעות לזמן הלא נכון, ועל כן הם נתפסים כמשוגעים).
כשהוא מגיע כדי לקבל חתימה על ספרה של ריילי אפשר להתוודע להשקפת עולמו ולהבין את המניע שעמד מאחורי הפצת הנגיף (אגב, יש שם מיש מש גדול בין ״נגיף - וירוס״ ו״חיידקים״ וכבוגרי עידן הקורונה נתייחס מעתה ל״נגיף״, למרות שההפניות בסרט עוסקות גם בחיידקים וגם בוירוסים). 


ד״ר פיטרס וג׳פרי גוינס הן שתי דמויות שדרכן מועברים בסרט מסרים, אג׳נדות והשקפות עולם. פיטרס, בסצנה שאורכה רק כמה שניות, מדבר עם ריילי בחטף על צרכנות יתר, על כך שהמין האנושי מפריז בניצול הארץ, על זיהום האדמה, המים והאוויר וההשפעות האקולוגיות של זה, ואומר לריילי משהו חשוב: מי שצעק שהשמים נופלים מייצג חזון שפוי. המוטו של ההומו סאפיינס, בואו נצא לקניות, הוא הזעקה של המטורף האמיתי. עכשיו: זה בדיוק מה שג׳פרי גוינס אומר לקול בבית המשוגעים. אנחנו מטורפים בדיוק כמו כל אלה שבחוץ, פשוט אותנו נועלים. גם ג׳פרי, שמדבר עם קול על צרכנות יתר, על קניות ומותגים במעין גרסה מוטרפת ופחות סקסית של טיילר דרדן שיבוא ב- 1999 ב״מועדון קרב״, מחזיק במניע מושלם לביצוע הפשע. אבל ג׳פרי, בניגוד לפיטרס, הוא בלתי שפוי וחסר את היכולת הארגונית, קרת הרוח, להוציא את התכנית לפועל.



יתרה מכך - פיטרס, בניגוד לג׳פרי, הוא אידיאליסט אמיתי. האידיאלים שלו, האמונה באמת ובתמים שהמין האנושי הורס ומחרב את כדור הארץ, היא המניע האמיתי שמוביל אותו לחולל את המגיפה. כמובן שגם סוציופתיות וקור רוח השמור לרוצחי המונים קולנועיים (הם הרי חייבים להיות קרי רוח בזמן שהם רוצחים). ג׳פרי לעומת זאת מערבב כל מיני השקפות ביחד ומשלב את האינטרסים האישיים שלו באג׳נדות - הוא עובר להיות מלהיות בן עשירים שמאושפז בבית חולים ציבורי לחולי נפש ללוחם מחתרת עם פעילים סביבתיים לבן עשירים שחוזר לחיק אביו העשיר והנוטה לשליטה, שמסדר לו ג׳וב הפוך ממה שנלחם למענו - הוא ינהל את המעבדות של אביו בהן מתבצעים הניסויים בבעלי חיים. 


צבא 12 הקופים הוא למעשה מיני ארגון גרילה שהקים ג׳פרי גוינס. בראיית עולמו של ג׳פרי, היה צורך לחנך את הציבור בנוגע ליחסם לבעלי חיים. שותפיו לשעבר של ג׳פרי מספרים שהוא רוצה ללכוד ״עורכי דין ובנקאים״ - אויבי האנושות מסתבר, ועוד ערבוב מעורר תמיהה בין תיאוריות אנטי-קפיטליסטיות ליחס לבעלי חיים. ג׳פרי הוא בנו של וירולוג מפורסם זוכה פרס נובל, והוא יוצא נגד עבודתו של אביו ונגד הניסויים בבעלי חיים. לכאורה - המועמד המושלם כדי להפיץ את הנגיף: מטורף, עם רקע וגישה לוירוסים מסוכנים, נטיות לאלימות ואג׳נדה חברתית חריפה. 

גרפיטי הוא אחד מאמצעי עיצוב התפאורה שמקשר את ההתרחשויות
לדמויות שוליים, אנשי רחוב. מקור התמונה כאן


כשקול בא לבקרו באמצע ארוחת הערב המפוארת באחוזה של אביו אומר לו ג׳פרי, ״יש פה הרבה פרות מתות, חזירים מתים״ ובכך חושף שמתחת לחליפה המהודרת שלו עדיין מסתתר פעיל זכויות בעלי חיים שאכפת לו. הניגודים בדמותו הופכים אותו לדמות מרתקת במיוחד - לצד שפת הגוף של נואם המונים (הדיבור הוא שבראד פיט עושה מחוות מסויימות לדמות של ג׳ק ניקולסון ב״קן הקוקיה״, אבל אני חושבת שג׳פרי הוא משוגע הרבה יותר אותנטי), זורק ססמאות והכרזות, ועדיין - מחובר לקרקע המציאות הרבה יותר ממה שנראה. הוא מצליח לתת לקול מפתח ליציאה מאולם בית החולים וגם להקים מהומה ולכוון אותו ליציאה (אם כי הוא לא משכיל לראות שקול גמור מידי מתרופות וסמים כדי לבצע את הבריחה באופן מוצלח), הוא מבין שכדאי לו הרבה יותר ללכת עם אביו ולחיות חיי נוחות מאשר ללכת עם חבריו האידיאליסטים והוא מצליח לכבוש את סביבתו (החברים שיוצאים איתו לפעולה בגן החיות מעריצים אותו). 


זו סצנת הבריחה הגדולה. צריך לשים לב למה שג׳פרי אומר בזמן המהומה - יש לזה משמעות:


אז מה הקטע עם בעלי החיים, תהיתם? שאלה טובה. אינטיליגנטית


נושא זכויות בעלי החיים הוא עניין מרכזי בסרט, אם כי הוא לא מטופל במורכבות הראויה ולכן קשה לומר שהמסר של הסרט הוא כזה השולל ניסויים בבעלי חיים. באופן כללי, כל הטיעונים והאידיאלים לא יורדים אל עומק העניין והתחושה החמקמקה היא שהנושא האמיתי הוא הגבול הדק, הפריך מאד בסרט, בין מצב שפיות לשיגעון. זו הסיבה שרוב הסצנות החזקות כאן מתרחשות בבית החולים לחולי נפש. הכל כאן מושלם מבחינה קולנועית - הלוקיישן, זויות הצילום הקלסטרופוביות, התלבושות (ג׳פרי!).

אמרנו בהתחלה שהשיוך הז׳אנרי של ״12 קופים״ נע בין סרט מסע בזמן לסרט פוסט אפוקליפטי אבל 12 קופים הוא בעיקר מותחן פסיכולוגי רב עוצמה. נושא זכויות בעלי החיים הוא אמצעי שתפקידו להאיר את הדמויות - 
את קול - באמצעות הקבלה בינו לבין בעלי החיים העוברים את הניסויים - כל היחס אל קול מצד המדענים ובאופן כללי בעולם שמתחת לאדמה הוא כאל כלי שרת שיש להשתמש בו. קול נשלח למעלה, אל העולם המת, כדי לאסוף דוגמיות מדעיות (עכביש) ובדרך לספק טעימה אקספוזיציונית לגבי איך נראה העולם הנטוש שאחרי המגיפה (ממש נטוש, וגם קפוא), ובהמשך הוא נשטף, נכבל ונצפה בכל מיני אמצעים טכנולוגיים שטרי גיליאם אוהב להוסיף לסרטיו (אגב, סצנת השטיפה בעולם העתיד וסצנת השטיפה ב-1990 בכניסה לבית החולים הן שתי סצנות מקבילות שמדגימות את העובדה שאין חדש תחת השמש. humans will be humans גם בעתיד). גם הוא קצת בעל חיים שמבצעים בו ניסויים - שותלים בו מתקן מעקב (כנראה), שולחים אותו קדימה ואחורה בזמן.


ג׳פרי, על כל מורכבויותיו, הוא בעל רגישות גבוהה לבעלי חיים וחש קרבה נושאית על בסיס חמלה לקופים וכשהוא וחבריו נמצאים עם אביו ברכב הוא קורא כקוף. בבית החולים הוא אומר לקול ״mon-key״, ומגיש לו את המפתח. אין ספק שבמישור מאד בסיסי, לג׳פרי אכפת באמת מנושא הניסויים בבעלי החיים. השיחה בינו לבין קול בבית החולים משקפת זאת יותר מכל - כשקול שואל אותו אם עשו לו דברים נוראיים אומר ג׳פרי, ״לא יותר נורא ממה שעושים שם לארנב״, כשבטלוויזיה סרטים המציגים ניסויים בבעלי חיים. בעיקר משקף ג׳פרי את הניסיון למשול, ומה זה מגדל מתחת לפני השטח. אביו של ג׳פרי מנסה למשול בו ונכשל חרוצות, וכך גם צוות בית החולים, שלוכד את ג׳פרי בלי להקשיב באמת למה שיש לו להגיד. 


החיבור בין השיגעון לבין החייתי - חיבור המציג את השיגעון והלוקים בו בחוסר ישע, ביחס בלתי הוגן של הסובבים אותם ובזלזול והתעלמות - הוא שמביא את הכלייה למין האנושי. וכאן, כן יש מסר ברור המפעפע אל פני השטח. נראה שגם בעתיד, האנושות לא למדה דבר בנוגע לחמלה, ליד עדינה, להקשבה. אף אחד לא מקשיב לג׳פרי ואף אחד לא מקשיב גם לקול. כשקול אומר לג׳פרי בזמן ה״סיור״ בבית החולים שהוא צריך לעשות שיחת טלפון, ג׳פרי דווקא כן מקשיב לקול, ומסביר לו לגבי האסון הכרוך בתקשורת עם העולם החיצוני: ״אם המטורפים יטלפנו, השיגעון יתפשט דרך הכבלים, יפעפע אל אוזני השפויים המסכנים, יזהם אותם. משוגעים בכל מקום, מגיפת טירוף!״ ג׳פרי חש קרבה אל קול - המבוססת על אחווה שבין מסכנים.


השוואת הטירוף למגיפה פשוט יפה ברמה התמטית. אם יקשיבו למשוגעים, משהו איום ונורא יקרה, ואת זה אי אפשר להרשות. על כן נועלים אותם וזורקים את המפתח (אותו מוצא ג׳פרי). 


בכל הנוגע לריילי, הרי שהיא היוצאת מן הכלל שאינה מעידה על הכלל. היא היחידה שמסבירה פנים לג׳יימס קול, כשלכל האחרים ברור שהוא מטורף פרנואיד, והיא היחידה שמאמינה לו בסופו של דבר. הספקנות של הסביבה מונעת את שינוי העתיד.



בטקסט מוקדם בהרבה ל- 12 קופים, של אחד בשם ש״י עגנון, יש דמות שמשתגעת ומגעגעת כברווז - הירשל ב״סיפור פשוט״. גם שם אף אחד לא הקשיב לו, כשבעצם כשאמר גע גע, התכוון לזה שהוא מתגעגע. וגם שם, החיבור בין בעלי חיים שמתמזגים באנושיות ומייצגים רגשות גולמיים, נטולי שכבות הסתרה, מייצג את אטימות הסביבה האנושית לכל מי שלא מתנהג כמו שצריך להתנהג.


סטינג


לא, לא סולן פוליס לשעבר אלא setting - תפאורה. לתפאורה בסרט יש משמעות עצומה ברמת העלילה.
בסרטים של טרי גיליאם זה לא חריג, וביחס ל-12 קופים התפאורה מספרת סיפור משל עצמה. למשל, אחרי ההרצאה של ריילי, שמתקיימת באולם הרצאות בבולטימור, המצלמה עוברת בתנועה חלקה ורכה על פסל שיש של גבר ואישה עירומים ומתנשקים כשלידם כוס יין ריקה עם בדל סיגריה נעוץ בה. המצלמה גולשת מהפסלים אל הקהל - אקדמאים מדושני עונג שבאו לשמוע את ריילי, כשריילי עצמה אוזניה ערלות לאמת, שנחשפת בפניה במלואה עם המדען הג׳ינג׳י שיפיץ בסופו של דבר את המגיפה. 


אחרי המפגש בין ריילי והג׳ינג׳י יש קאט אל שוט המצולם בחוץ. המצלמה גולשת שוב - הפעם מפניו של פסל סוס זועק באימה העומד בכניסה לאולם. מפניו המבועתות של הסוס זזה המצלמה ב- one shot קצר יחסית אל ריילי העוזבת את האולם, כשמאחוריה מכבים את האורות ואל מכוניתה החונה בדד בשלג. ולאחר מכן המפגש השני עם קול וכל המשתמע ממנו (ריילי מאמינה לו בסופו של דבר). 


זעקת הסוס מסמלת את הקשר החייתי שרקום לאורך כל עלילת הסרט וצובר משמעות בהמשך כשהוא משמש נתיב שגוי במעקב אחרי תחילת המגפה. אבל, ראו קודם לכן - החייתי הוא השיגעון, ואם מישהו היה טורח להקשיב למשוגעים (ג׳פרי, קול) היה מבין שלא הם אלו שיפיצו את הנגיף. 


גם הפריטים המרכיבים את התפאורה עצמה הזויים, חידתיים - השומר בבית החולים לחולי נפש מחזיק עיתון שכתוב עליו ״התגלה ילד עטלף״ עם תמונה מטורפת של ילד עם ניבים בשחור לבן (מדובר בעיתון אמיתי שיצא בארה״ב מטעם ארגון נוצרי, והיה מדווח בקביעות על חייזרים ותופעות על טבעיות וכן על ישו וההתגלויות שלו בעולם. העיתון חולק חינם בסופרמרקטים ומקומות נוספים. תמונה של העיתון מהסרט בצד שמאל. מקור התמונה כאןקרדיט ל- Weekly world news. חדי העין יבחינו בווינק ווינק לעטלף וקורונה וכו׳ אבל לא לשם כך נתכנסנו!); הקיר שבו קול מאתר גרפיטי של צבא 12 הקופים מעוטר במודעות חסרות פשר שכתוב עליהן celluler muse (וגם על זה אפשר לקרוא כאן, באתר של ההרכב המוסיקלי muse).


Cellular Muse עם קול המצולם מגבו והגרפיטי של 12 קופים על הקיר.
מקור התמונה כאן

פסל המלאך שמעלים בבית הכלבו מאחורי המוכרת בעוד ריילי מדברת איתה הוא דוגמא קלאסית לשילוב תפאורה באופן כה משמעותי שאין אפשרות להתעלם ממנה. מה ראיתי עכשיו? האם באמת מעלים פסל מלאך קשור בחבלים למעלה? כשהדמויות ב- off focus? לאיזו מטרה? כביכול זה חלק מפעילות הרקע של בית הכלבו, אבל, שוב: וואט דה פאק? חדי העין יבחינו שהמלאך שקול מביט בו הוא אותו פסל מלאך שנמצא בבית הכלבו ההרוס, בעולם המת שבפתיחת הסרט, בו מבקר קול כשהוא אוסף דגימות למען המדענים. 

פסל המלאך בכלבו ההרוס שקול מבקר בו בתחילת הסרט. הפסל מודגש בעזרת תנועת המצלמה
וכמובן התאורה, הכל בצמוד ל- point of view של קול. מקור התמונה: טאמבלר

הסרטים המצוירים גם הם חלק מהתפאורה. כשאני חושבת על סרטים מצוירים המשולבים בסרט אני תמיד נזכרת ב״ספרות זולה״ של טרנטינו ובבוטש ופביאן בחדר בבית המלון אבל זה לא קשור לעניינו חוץ מזה שברוס ויליס הנסיך מופיע בשתי הסצנות. יש שני מקומות מרכזיים בהם מופיעים סרטים מצוירים שהם חלק ברור מהלך הרוח של הדמויות: בבית החולים ובחדר המלון שריילי וקול מגיעים אליו. בבית החולים רואים דמויות בשחור לבן שדופקות לעצמן את הראש בקיר - ביטוי ברור לתחושות המשוגעים הכלואים באולם המבאס הזה.


תפיסת המסע בזמן


תפיסת המסע בזמן שונה כאן באופן מהותי מסרטים פופולארים אחרים בז׳אנר. ב- ״12 קופים״ לא מנסים לשנות את העבר, אלא רק ללמוד אותו. הנחת העבודה של קול - היא הנחת העבודה של המדענים - שאת העבר לא ניתן לשנות. מה שקרה כבר קרה, ניתן רק ללמוד ממה שקרה כדי לשפר את העתיד. יש משהו בריא, עמוק, בתפיסה הזו, שלא משחקת במסע בזמן כאיזו מין אופציה לשדרג את העתיד של עצמך (כמו שניסה למשל ביף הזקן לעשות ב״בחזרה לעתיד 2״), אלא הזדמנות, מתנה, אפשרות ללמידה אמיתית מטעויות העבר. משימתו של קול היא רק לאתר את צבא 12 הקופים. השלב הבא בתכנית של המדענים מהעתיד הוא לשלוח מדען שיחקור את הנגיף בצורתו הטהורה ויסייע לאנושות לשוב אל פני האדמה אחרי שתבין טוב יותר עם מה היא מתמודדת. 


הסרט מתעתע בתפיסה הזו אחרי המפגש של ג׳יימס וג׳פרי גוינס בבית אביו של ג׳פרי. שם, פוגש קול גרסה ״מחונכת״ יותר של ג׳פרי, בן העשירים שנטש את חבריו הכאילו-מהפכנים כדי ליהנות ממנעמי העושר והפרסום של אביו. ג׳פרי לבוש בחליפת ערב ויושב בארוחה חגיגית שאביו מארח כשאנשי הביטחון קוראים לו ואומרים שמישהו רוצה לפגוש אותו. בשיחה ביניהם אומר ג׳פרי לקול, תוך כדי שהוא מעוות את השיחה ביניהם בבית המשוגעים, שקול הוא זה שנטע בג׳פרי את הרעיון לגנוב נגיף מאביו ולהפיץ אותו בעולם כדי למחות את המין האנושי מעל פני האדמה. קול עוזב אחרי התקף שיגעון של ג׳פרי, שנשאר בדיוק אותו הדבר, וחוזר אל היער, נרעש, כדי להוציא את ריילי מתא המטען של הרכב ולספר לה, מוכה צער, שהכל באשמתו. לכאורה, יש כאן פרדוקס של מי קדם למי -  ג׳יימס קול לג׳פרי גוינס או להפך. אם ג׳פרי כביכול לא היה הוגה את הרעיון למחות את המין האנושי, קול לא היה נשלח לעבר כדי לפגוש אותו, מצד שני, אם קול לא היה נשלח לעבר וכביכול ״נוטע״ את הרעיון במוחו של ג׳פרי, דבר לא היה קורה. 


אבל הנחת היסוד מתבררת כנכונה. הפלאשבק של ג׳יימס לאורך כל הסרט הוא פלאשבק שמטרתו לספר שהכל כבר נקבע. אין אפשרות לשנות דבר. ג׳יימס עצמו מבין זאת כשהוא וקתרין יושבים באולם הקולנוע וצופים ב״ורטיגו״, תוך כדי שהם משנים את מראם החיצוני בניסיון לברוח מהשוטרים. אז, אומר ג׳יימס לקתרין, שהסרט לא משתנה. ״ורטיגו״ של היצ׳קוק נשאר אותו הדבר, הוא נצחי, לפחות בעולם הקולנוע. מה כן משתנה? הצופה. הוא עצמו משתנה כל הזמן ובכל פעם מבחין בדברים אחרים. ג׳יימס, בכל אחת מגיחותיו לעבר, עובר תהליכים שונים, מתאהב בריילי ובעיקר מתפתה לעולם שלפני המגיפה. קתרין אומרת לג׳יימס, אם לא נוכל לשנות שום דבר, כי זה כבר קרה, נוכל לפחות להריח את הפרחים. כלומר, תפיסת המסע בזמן מוצגת, יש ניסיון לערערה בכך שכל העלילה היא משהו שנבנה בידי מישהו שהגיע מהעתיד, ולאחר מכן הדמויות שבות ומאשרות את המציאות.


שינוי הזהות, עם ורטיגו ברקע (ולאחר מכן ״הציפורים״ - הם יושבים באולם קולנוע המציג מרתון של סרטי היצ׳קוק) הוא עוד חלק מהתגשמות הפלאשבק/חיזיון של קול. הפלאשבק מתברר כאמין, אבל גם הוא מתעתע - הג׳ינג׳י הופך בתחילת הסרט לג׳פרי. בסוף הסרט יש שוב ניסיון - כושל - לשנות את העבר. ג׳יימס פוגש בשדה התעופה את חוזה, שנותן לו אקדח ופקודות - להרוג את הג׳ינג׳י שנמצא בדרכו להפיץ את הנגיף בכל העולם. ג׳יימס מוצא את מותו בנסותו לעשות כך. גם אחרי מותו של ג׳יימס לא ברור לחלוטין מה נסגר בסוף עם המגיפה.


בעודו עולה למטוס, הג׳ינג׳י מגלה שהוא יושב ליד סוכנת ביטוח בשם ג׳ונס. אלא שג׳ונס היא המדענית מן העתיד. לא ברור האם היא נשלחה לעבר - ובכך מסתבר שהמדענים יודעים סוף סוף מי הפיץ את הנגיף - מה שיכול להיות הגיוני אם חוזה חזר כדי לספר להם בדיוק מה התגלה בשדה התעופה - או שמדובר במקריות חולפת.
רוב הסיכויים שזה לא מקרי. המדענית לא נראית צעירה יותר בשלושים שנה - ההפרש בין הזמנים, והיא מציגה את עצמה כמישהי שבאה מתחום הביטוח - למרות שידוע שהיא מתחום המדע. כמו כן, היא אומרת אמירה כאילו רנדומלית לג׳ינג׳י על השמדת המין האנושי (וההוא נראה כאילו הוא חווה אושר עילאי). ברור שזו לא יד המקרה (לפחות בצפייה שניה ושלישית).


ובכל זאת הגרעין הקשה של תפיסת הזמן הוא, שאי אפשר לשנות את העבר. לא באמת. הסיום, עם עיניו של קול הילד וסאונד של מטוס ממריא (מאחד עד עשר, כמה זה מזכיר את סצנת הסיום של צ׳רלי וחצי?) אף הוא מרמז זאת - המגיפה יצאה לדרכה.


סוכנת הביטוח ג׳ונס בעולם העתיד (מקור התמונה כאן)


בשביל הכיף - ג׳פרי גוינס וההדהודים לטיילר דרדן


12 קופים יצא ארבע שנים לפני מועדון קרב, סרט חשוב מאין כמוהו לאנושות, לגלקסיה וליקום כולו. בשני הסרטים מופיע בראד פיט בתפקיד ראשי יותר ופחות (ב- 12 קופים הוא דמות משנה, במועדון קרב דמות ראשית לצד אדוארד נורטון). 


ההדהודים בין שתי הדמויות שמגלם פיט הם מובהקים מכדי להתעלם מהם, ואפילו אם זה לא אומר שום דבר, הנה כמה נקודות דמיון יפות בין ג׳פרי לטיילר:


אנטי קפיטליזם - גם ג׳פרי וגם טיילר יוצרים נגד תרבות הצריכה שמדכאת את היצרים הטבעיים, הראשוניים של האדם. ג׳פרי אומר לקול בבית החולים - ״מה תפקידנו? לצרוך. תקנה הרבה דברים - אתה אזרח טוב. ואם לא תקנה - מה אתה אז? חולה נפש״. טיילר אומר למספר במועדון קרב ״מה אנחנו? צרכנים. תוצר לוואי של אובססיית לייף סטייל״. 


הזקן בעמדת הכוח, מסקינג טייפ על הפה וחבורת מהפכנים - הדימיון בין הסצנה בה ג׳פרי וחבריו חוטפים את אביו הוירולוג דומה באופן די הזוי - זה לא יכול להיות מקרי - לסצנה ב״מועדון קרב״ בה חוטפים חברי מועדון קרב וטיילר בראשם את מפרד המשטרה ומאיימים עליו שיחתכו לו את הביצים בשירותים. אם אצל ג׳פרי זה נראה גולמי, לא אפוי, ומדובר באביו, אצל טיילר מדובר במפקד המשטרה שלפני רגע הכריז מלחמה על הוונדליסטים ממועדוני האגרוף המחתרתיים. 


חוקן - ג׳פרי מכריז ״חוקנים לכולם!״ כשהוא משתגע באמצע הלילה בבית החולים. המספר במועדון קרב מכנה את ה״לאטה״ של סטארבאקס grande latte enema (ברפרנס לאיזו דיאטת סלבס שהייתה פופולארית בשנות ה-90). 


קופים וגילוחים - הזכרתי כבר שג׳פרי מחבב קופים. הוא מכנה את ארגון הגרילה שלו ״צבא 12 הקופים״. במועדון קרב מכנה טיילר את חברי פרויקט מייהאם ״space monkeys״ ובאחת מפעולות הגרילה שלהם הם מגלחים קופים. יש גם סצנה זכורה שבה אחד מחברי מועדון קרב מגלח את ראשו וטיילר מכנה אותו space monkey ! ג׳פרי אומר לאחד מחבריו לפני שהם יוצאים לפעולת גן החיות שהוא יגלח, יחטא וישמיד אותו אם יכשל במשימתו. 


מוקדי כוח צרכניים - ג׳פרי וצבא 12 הקופים רוצים ללכוד בנקאים ועורכי דין. טיילר רוצה, ומבצע, פגיעה במסדי הנתונים של חברות האשראי הגדולות.


שניהם נואמים מוכשרים. FIN


טיילר מול ג׳פרי. fuck Marthe Stewart



עוד דברים מעניינים על 12 קופים


רוחות הרפאים של 12 קופים (סריטה)
20 שנה ל- 12 קופים (Seret)

Terry Gilliam’s ’12 Monkeys’ is More Relevant Than Ever (באתר GoombaStomp)

The coronavirus edition: 10 films to shelter with (באתר cambridgeday)
12 Monkeys Is the Apocalypse Movie We Need Right Now (באתר Vulture)


בלוג חדש!


שאף אחד לא יודע במה הוא עוסק! אפילו לא אני! והוא שלי!

מוזמנים לבקר. נחמד שם.


אפילו לחתולים יש גבולות





2 comments:

  1. איזה כיף שחזרת לכתוב. עוד לא קראתי את הכל ואני מחכה לערב שיהיה לי זמן לשבת בשקט ולקרוא.

    השבמחק