"אישה הולכת
לקולנוע" הוא בלוג פעיל ממרץ
2011 והוא עוסק בעיקר בקולנוע אמריקני ובהשפעות התרבותיות שלו ועליו.
חוץ מזה:
אני ימית. כותבת את הבלוג ביחד עם אני, עצמי, אנוכי וסימור
(הוא סימור מ"תאכיל אותי סימור," הוא סימור של "חנות קטנה
ומטריפה"). מאוהבת בכריסטיאן בייל בעולם
הדמיוני, ובחצי השני שלי בעולם האמיתי. מאוהבת גם בירושלים, שהיא העיר הכי טובה
בעולם למי שלא יודע. מכורה לשסק. סופרת. משוררת גרועה. מומחית ל״הסופרנוס״. אלופת אירופה בזיהוי שחקנים בתחילת דרכם ואלופת אמריקה הדרומית בטריווית הוליווד. זוכת מדלית זהב בתחום אורבניזם בקולנוע. מכירה בעל פה מלא מלא מלא סרטים שצפיתי בהם המון המון המון פעמים, כאשר ככל הנראה "מועדון
קרב" הוא בראש הפירמידה, אבל גם ל"קטיפה כחולה," "עיניים
עצומות לרווחה", "תפוז מכני" ו-"נהג
מונית" לא חסר.כששואלים אותי מי הבמאים האוהבים עליי אני אענה בהתאמה, לא בהכרח בסדר
זה-
סטנלי קיובריק =>
רומן פולנסקי => אלפרד היצ'קוק => קוונטין טרנטינו => עוד מיליון אחרים
אני תמיד שמחה כשבאים להגיד לי שלום ואתם
מוזמנים בחום לכתוב אליי, להציע הצעות ורעיונות, וסתם לקשקש בחוסר פשר (אני טובה
בזה!). אל תהססו-
yamsblog [@] gmail.com
ספאמרים מרושעים- היזהרו. קארמה רעה על
ראשיכם.
נראה לי שהסרט MS 45
השבמחקשל Abel Ferrara
הוא קלאסי לניתוח ע"י מבקרת אישה
check it out
אבדוק. תודה :)
מחק