יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

"השער התשיעי"- השטן שבתוכנו, נערה אחת והאמביוולנטיות של הרוע


הימים ימי חום ובצורת קשים. אולי אני סתם מגזימה. מה שבטוח, שאפילו לים לא היה לי כוח ללכת. נסיעה, וזה. ולהתחיל לקחת דברים. ככה זה כשלא גרים קרוב לים. ואחרי זה עוד להישאר עם החול והמלח של הים עד שמגיעים בחזרה לירושלים. ודלק. ומדוזות. מי צריך את זה. אמירות טיפוסיות למי שנולד ומתגורר בירושלים, אני יודעת. אז נשארנו בבית, אני וחצי והמזגן, וראינו, כמובן, סרט. זה יהיה חמור מאד מצידי שלא לנצל את הפוגת תלאות היום יום המבורכת הזו של שבת בבית, בלי לראות סרט, וממש במקרה נמצא אצלי על השולחן סרט שכבר המון זמן רציתי לראות, ולא היה זמן מתאים מהיום כדי לעשות זאת- "השער התשיעי".
הפרמטרים הראשוניים נראו מבטיחים- רומן פולנסקי (ומי שרוצה קצת רקע על פולנסקי מוזמן לחזור אל פוסט "תינוקה של רוזמרי",), אותו אנחנו אוהבים ומוקירים, ביים את ג'וני דפ (שאת הרושם האיום שהותיר בי מ"התייר" היה צורך לתקן באופן דחוף) ואת עמנואל סנייה, שחקנית צרפתייה שהיא במקרה גמור גם אשתו של פולנסקי (השנייה. הראשונה, שרון טייט, נרצחה באכזריות כשהיא בחודש השמיני להריונה באחד ממקרי הרצח המזעזעים ביותר שידעה ארה"ב). היה לנו אבטיח, זמן פנוי, מזגן ובכלל גישה חיובית לחיים, וכך ישבנו לנו לעשות מרתון סרטים. בפועל ראינו רק שניים באותה שבת נפלאה- "השער התשיעי", עליו אכתוב כאן, ו-"הניצוץ", של סטנלי קיובריק (1980), עליו אולי נכתוב בפעם אחרת. יצאנו מרוצים, ובכלל לא עייפים, ואפילו למדנו משהו- שאם הולכים לבתי מלון, כדאי להתרחק מחדר 237, ומילדים שאומרים שיש להם חבר דמיוני בשם טוני.
מ"השער התשיעי", למדנו דברים אחרים.
פרטים טכניים:
"השער התשיעי", ובאנגלית, The Ninth Gate
במאי: רומן פולנסקי
שנת הוצאה: 1999
קאסט: ג'וני דפ (דין קורסו), עמנואל סנייה ("עיניים ירוקות", או: "הנערה"), פרנק לנגלה (בוריס בולקן), לנה אולין (ששיחקה גם ב"שוקולד", כאן בתפקיד ליאנה דה סן מרטין / ליאנה טלפר), ברברה ג'פורד (הברונית קסלר).
פרסים: הסרט זכה בפרס "הישגים אירופאיים יוצאי דופן בקולנוע העולמי" של ה- European film awards, שאוהבים מאד את פולנסקי.
אז מה קורה ב"השער התשיעי"?
דין קורסו (ג'וני דפ) הוא סוחר וחוקר ניו יורקי של ספרים עתיקים. הוא דיי רמאי, אבל יודע את העבודה וגם אוהב אותה. קורסו נשכר על ידי מילארדר בשם בוריס בולקן (פרנק לנגלה, הנהדר כאן), שרכש ספר בשם "ספר תשעת השערים" (במקור: The book of nine gates). הספר, מסתבר, עתיק מאד ויקר מאד, ולטענת בולקן הוא מכיל בתוכו את הנוסחה בעזרתה ניתן להעלות באוב את נסיך האופל, הלא הוא השטן. מחבר הספר, אדם בשם טורקייה, הצפין את השיטה בתוך הספר, באמצעות תחריטים המתארים מצבים שונים וסיטואציות שונות (עליהם נקשקש בהמשך). אבל זה לא הכל: אותו ספר מסוים קיים בשלושה עותקים בלבד, כאשר שלושת העותקים טוענים למקוריות גמורה. בולקן מבקש מקורסו לחקור את הספרים האחרים, המפוזרים בנוחיות בפורטוגל ובצרפת, ולעמוד פעם אחת ולתמיד, על העותק המקורי האמיתי (שמן הסתם, גם יכיל את הנוסחה החשובה בעזרתה ניתן יהיה להעלות את השטן באוב).
כל העניינים שתוארו עד כה, הם עניינים ברומו של עולם לכל הדעות. כמה מרנין יהיה אם השטן יגיע לעולם החומר, וילבש צורה גשמית. כמה נפלא יהיה לפוגשו, להשתחוות לפניו, ולהקריב לו בתולות צעירות. אנחנו יכולים לחלוטין, להבין את הרצון הזה שהשטן יהלך בתוכנו. NOT! כאילו שאין לנו מספיק בעיות. כולם רוצים לזרוק אותנו לים, עגל הזהב קיים היום יותר מאי פעם, היצ'קוק וסטנלי קיובריק מתו ולא יוציאו יותר סרטים לעולם, חם לפחות כמו בגיהנום (לפחות מהבחינה הזאת, השטן ירגיש דיי בבית), אבל הם (האנשים בסרט) רוצים להעלות את השטן. וואלה יופי.
קורסו, מלווה בצ'ק נדיב, יוצא לו למסע הארוך של חשיפת האמת ומציאת העותק המקורי.
הוא נפגש ראשית עם אחת, ליאנה טלפר, שהייתה הבעלים הקודמים של "תשעת השערים"- העותק של בולקן. מסתבר, שבעלה של ליאנה מכר לבולקן את הספר ואז התאבד (בסצינה הפותחת את הסרט, עוד לפני הכתוביות והקרדיטים של הפתיחה). כשהיא שומעת שהספר נמכר היא הופכת אחוזת טירוף למוצאו, וגם רודפת אחרי קורסו לכל מקום שהוא הולך, מלווה בשומר ראש אימתני ומפחיד שהוא גם גבר שחור ולבקן (יש כזה דבר, ומי שלא מאמין שילך מייד לראות את הסרט). חוץ מליאנה, גם בולקן פוקח עינו על כל צעד של קורסו ומקפיד להתקשר אליו למלונות בהם הוא שוהה ולקבל עדכון על מצב החקירה. אם כל התסבוכת הזו לא מספיקה, קורסו פוגש בהזדמנויות שונות אישה-נערה חסרת גיל שעוקבת אחריו, לבושה בנעלי ספורט בלויות וגרובה (יש כזו הטייה?) בגרב אחת ירוקה וגרב אחת אדומה. אשת המסתורין, אותה מכנה קורסו "עיניים ירוקות", עוזרת לו בדרכו ומצילה אותו ממצבים שונים ומסוכנים אליהם הוא נקלע. היא גם היחידה המגלה כוחות שהם על טבעיים (ריחוף).
בנתיים, קורסו מגלה שאין ספר אחד מקורי אלא שלושה, ושהצופן הנחשק בעזרתו ניתן יהיה להעלות את השטן ממעמקי השאול ארצה הוצפן למעשה בשלושת הספרים, באמצעות התחריטים- תמונות מצויירות, המצויות בכל השלושה.

הספר. מפה התחילה כל המהומה

לא להיבהל, הסרט ממש לא מסובך כמו שזה נשמע. בסופו של דבר, כולם נכשלים בניסיונותיהם להעלות את השטן באוב, בין השאר בגלל ההשערה (וזה אינו נאמר מפורשות) שהשטן כבר מתהלך בתוכנו- בדמותה של האישה המסתורית.
זוהי, כמובן, אינה ההתעסקות הראשונה של פולנסקי עם עניינים הנוגעים בשטן. "השער התשיעי" מתכתב באופן מובהק עם "תינוקה של רוזמרי" מ-1968, ורק מופרעים כמוני שצפו בסרטים מספיק פעמים יוכלו לעלות על הדקויות הקטנות האלה שעושות את הפרשנות כל כך הרבה יותר מעניינת. מעניין לראות ש"השער התשיעי" יצא באותה השנה של "עיניים עצומות לרווחה" של סטנלי קיובריק- סרט נוסף וראוי מאד, של במאי ראוי מאד, ושני הסרטים מכילים סצנות דומות להפליא. מדובר בסצנת האורגיה המפורסמת של "עיניים", שמי שראה אותה פעם אחת לא יוכל לעולם לשכוח אותה, אל מול סצנת הכמעט-אורגיה של פולנסקי. אצל קיובריק הכל הרבה יותר מדויק, אסתטי להפליא, מפחיד להפליא, בעוד אצל פולנסקי יש קורטוב של הומור, והרבה יותר שטניות. אבל, אחד אחד. כמה עניינים לנו על סדר היום-
זיקנה
"השער התשיעי" משופע בדמויות מבוגרות וזקנות. למעשה, השוט הפותח הוא של אדם מבוגר המתכונן למותו- הוא כותב מכתב התאבדות, ובאמצעות מעברי השוטים בלבד, ללא דיבורים, אנחנו מבינים את המתרחש, בסגנון שמתעכב על פרטים קטנים ומזכיר מאד את היצ'קוק. האישה ה"מפתה" כביכול של הסרט- ליאנה טלפר, גם היא איננה בשיא פריחתה, ונראית כבת 40-45 (אמנם, נראית מצוין לגילה, אבל עדיין). בעלי הספרים השונים- פארגס הקשיש, והברונית קסלר, שניהם אנשים מבוגרים. השיבה זרקה גם בשערו של דפ, שמציג לראווה צדעיים אפרפרים.
בולקן וקסלר. ויש עוד

והזיקנה והעתיקות איננה נחלתן של הדמויות האנושיות בלבד- פולנסקי צילם את "השער התשיעי" ב- 1999, ועם זאת, הסרט עוסק בגאדג'ט העתיק מכולם- זה שהיה קיים לפני האייפד, לפני הטלפונים הניידים והרבה לפני הטלוויזיה והרדיו- ספרים. ולא סתם ספרים, אלא ספרים עתיקים. ולא רק זאת, אלא שלא ניתן למצוא בסרט כמעט שום אזכור של סממני מודרניזציה מובהקים, מלבד כלי תחבורה שונים (מטוסים, מכוניות). קורסו עובד עם מחברת- זה נראה כמעט ארכיוני- ועיפרון סימון אדום, עם זכוכיות מגדלת ועם הספרים המקוריים. פעם אחת בלבד עולה על דעתו לצלם עותקים במכונת צילום במלון של התחריטים- וזהו. בולקן מתקשר אל קורסו למלונות בטלפון נייח רגיל. איפה הלפטופ המתבקש, איתו היה לו הרבה יותר קל להסתובב ולנתח את התחריטים? איפה הטלפון הנייד, איתו היה הרבה יותר פשוט לתקשר עם בולקן? איפה הפוטושופ, איתו היה הכי הגיוני לנתח תמונות? עזבו את כל זה, איפה "גוגל" למען השם? קורסו ממש הולך לספרייה כדי להוציא חומר על הספר והתחריטים! איפה נשמע כדבר הזה? בשנת 1999?
החזרה של פולנסקי לפשטות ולעבר אינה מקרית. הסרט כולו עוסק במשהו נצחי, בלתי משתנה, שאינו תלוי תקופה ועת- נפש האדם, והנהייה שלה אחרי כוח. הבחירה בשחקנים מבוגרים יותר, שבעי ימים, מתחברת אל המסר הכללי של הסרט- בני האדם לעולם אינם לומדים, ולא משנה בני כמה הם יהיו, והם נועדו לחזור על אותן טעויות שוב ושוב (והם אכן עושים זאת בסרט- בולקן מסיים את דרכו ממש כפי שיוצר הספרים עצמו סיים), עד ש. זה נפלא ומלא אופטימיות לעתיד, אני יודעת.  
משהו אחרון על הזיקנה בסרט. באיזשהו שלב, העלילה עוברת לזירת התרחשות אחרת- אירופה, ומזכירה לנו שפולנסקי הוא במאי אירופאי וששורשיו נעוצים עמוק ביבשת הזו, רווית הדם וההתרחשויות ההיסטוריות. אירופה של פולנסקי היא עתיקה, מלאת היסטוריה ועבר, אפלה ומלאת סודות. מאד מנוגדת לניו יורק המודרניסטית שמוצגת בפתיחת הסרט.
ולפינת ההשוואה ל"תינוקה של רוזמרי"- בטקס האיחוד עם השטן, רוזמרי מוקפת בזקנים עירומים שמזמרים אל נסיך האופל. בקטע מסוים בסרט, רוזמרי אומרת לגאי (מלך המאנקיים, להזכירנו) שהיא רוצה לערוך מסיבה, שבה יהיו רק אנשים צעירים- בגיל שלהם. בלי שכנים מבוגרים ונודניקים.
ההומור הפולנסטינסקי

קורסו תקוע ברצפה. כי זה מצחיק
זה מושג שהמצאתי עכשיו. גזעי (מילה של אימא), לא?
"השער התשיעי" משופע בפרטים מלאי הומור, כאלה שגורמים לנו לחייך בין מסתורין אחד לשני לבין תקיפת ג'וני דפ אחת לשנייה לבין פנטגרם אחד לשני. הסרט אמנם עוסק בנושאים רציניים בהחלט- אין פה ויכוח שלהעלות את השטן באוב זה לא משחק ילדים (כי איזה הורה חולני ייתן לילדיו לשחק במשחק כזה?), וברמה התמטית- בנושאים רציניים עוד יותר שעוד יידונו בהרחבה בהמשך, אבל בתוך העלילה שזורים פרטים קטנים, מצחיקים להפליא, שאינם מאבדים את השייכות שלהם לרגע. כאילו אומר פולנסקי, "חברים, תירגעו. בתוך כל הכאוס הזה, אני גם רוצה שתחייכו קצת". ואנחנו מחייכים, בלי לשים לב.

בשוט הראשון המציג את בולקן מקרוב, עם משקפיו בעלות המסגרת העבה להגחיך. או, בביקור של קורסו במשרדיה של הברונית קסלר- ומזכירתה המפחידה. פולנסקי בחר ללהק לתפקיד המזכירה דווקא אישה גדולת גוף, בעלת תספורת גברית קצרה ושיער מאפיר, שלולא העגילים והחצאית, היינו בהחלט יכולים לטעות ולחשוב שמדובר בגבר. התפוזים שהיא אוכלת- והטירחה להתעכב אחר נפילתם במדרגות כשקורסו נמלט מן המשרד העולה באש פשוט מעוררי עונג. כמובן, גם הסצנה בה קורסו ואשת המסתורין נוסעים במכונית האדומה המהממת, וכדי לבלבל את ליאנה ושומר הראש השחור-אך-לבקן שלה מתחזים לשייח' ערבי- דרכו של פולנסקי להכניס משהו מן המזרח התיכון בסרט שהוא אירופאי לחלוטין. כמובן- קורסו שנתקע ברצפת העץ של הטירה המפחידה בזמן שבולקן מנסה לבצע את טקס השטן, מביט בייאוש כמו ילד שהפסיד בקרב בבולקן המגוחך.
ההומור הנעים, האלגנטי כל כך, מציע לנו כמה אפשרויות- למרות הרצינות התהומית של הדברים, פולנסקי מציע מבט מפוכח, נעים יותר, שהופך את הסרט ממשהו שהיה יכול להיות מאד "כבד" לצפייה למשהו נעים, מעניין וסוחף, בלי לפגום במסרים שיש בו. ב"תינוקה של רוזמרי", למשל, ההומור הזה חסר, ו"רוזמרי" הוא אכן סרט קשה וכבד הרבה יותר.
להומוריסטיות המצויה בסרט יש לשייך גם את נעימת הנושא הקופצנית, הכמעט משועשעת מעצמה, שמעניקה לסצנות מסוימות נופך הרבה יותר קליל ממה שהיו עלולות להיות עם נעימת רקע אחרת.
שלושת ספרי "השער התשיעי"

סופו של ברני.
אבל כל סוף הוא התחלה חדשה.

בצפייה מדוקדקת וקפדנית יותר ב"השער התשיעי", אפשר להבין בערך אחרי שלושה תחריטים, שכל שלב במסעו של קורסו כפוף, בצורה חופפת, לתחריטים עצמם. כך, לדוגמא, כאשר מתבוננים קורסו וידידו ברני, בעליה הגאה של חנות ספרים עתיקים בניו יורק, בתחריט המציג איש שתלוי הפוך מרגלו (המבוסס, כמובן, על קלף "האיש התלוי" מן הטארוט), מוצא קורסו מאוחר יותר את ברני תלוי מרגלו בדיוק כפי שמתאר התחריט. למרבה צערו של ברני, הוא מוצא כך את מותו, וקורסו מבין בערך ברגע הזה, שהספר המצוי ברשותו הוא הכל חוץ ממשחק ילדים.
הסרט מלווה למעשה את מסעו של קורסו בתוך התחריטים, כאשר כל תחריט מתאר את מה שעתיד לקרות לו בדרכו אל- אל מה? בדרכו למציאת הצופן לפתיחת השער התשיעי.
האלוזיות הספרותיות
זו לא הפעם הראשונה שפולנסקי משלב בסרטיו רמזים לכל מיני אגדות ילדים ובכלל לאלמנטים הקשורים בילדות. ליאנה טלפר נאחזת בספר כמו ילדה עקשנית שמסרבת להיפרד מהבובה שלה, קורסו הוא כמו "כיפה אדומה" במובנים רבים- נשלח אל יער אפל מלא סכנות שאורבות לו בכל פינה. אחת האלוזיות הבולטות ביותר, ואולי גם היפות ביותר, משתקפת בשתי דמויות מפתח (מפתח- תרתי משמע, ורק בשלב מאוחר מאד של הסרט מבינים מה רבה הייתה משמעותם) - האחים סניזיה, חוקרי ספרים עתיקים (כמובן) מפורטוגל. קורסו ניגש אליהם כתחנה ראשונה במסעו באירופה בעקבות הספרים. האחים סניזיה (בגילומו של חוזה לופז רודרו), שני קשישים, תאומים זהים, הם השתקפות כמעט מדויקת של טווידלדי וטווידלדם- האחים התאומים המרגיזים של "אליס בארץ המראה". האחים סניזיה משלימים האחד את משפטיו של השני ומהווים- כשהם יחדיו- יישות אחת מוחלטת. פולנסקי מדגיש זאת באמצעו השוטים המראים את שניהם יחדיו, במרחק צילום בינוני. התמונה אינה שלמה כאשר קורסו מדבר לראשונה רק עם אחד מהם.
האחים סניזיה, לצד איור של ג'ון טניאל לטווידלדי וטווידלדם.
ייתכן, כי פולנסקי הביא את הגרסה ה"מבוגרת" שלהם
היסודות האגדתיים, הפנטסטיים, בסרטיו של פולנסקי מהווים חלק ממאפייני האוטר שלו כבמאי וניתן למצוא אותם גם ב"תינוקה של רוזמרי", וכן ב"רתיעה"- סרט מוקדם יותר של פולנסקי. אני די בטוחה שאם אשתדל מאד, אני אמצא עוד גם ב"צ'יינהטאון" וב"ירח מר". אני מאמינה, כי יש לנתח את היסודות הללו כל אחד בהקשר הספציפי של הסרט. כאן, למשל, היסודות הפנטסטיים עומדים כניגוד לקורסו, שנשאר עד לשנייה האחרונה סקפטי לחלוטין ומציאותי לחלוטין. הוא מלגלג על בולקן כשהלז (שיוצא דיי אהבל, יש לציין, ובכך, מחזק את הספקנות של קורסו) מנסה לזמן את השטן אחרי שהשיג, כביכול, את תשעת התחריטים, ושומר על זלזול יחסי שאנחנו לא יודעים אם הוא יצא ממנו גם אחרי שהוא עובר את מפתן השער התשיעי האמיתי. הגדולה של הסרט, אגב, היא שדווקא הגיבור הספקן מצליח להיכנס אל השער התשיעי בעוד כל שאר משרתיו הנאמנים של נסיך האופל- מוצאים את מותם בצורה מגוחכת ולעגנית.

הנערה
בקרדיטים, עמנואל סנייה מופיעה כ- The Girl. יפה שפולנסקי בחר לקרוא לה, בתרגום חופשי, "הנערה", כיוון שסנייה הייתה בת 33 בעת צילומי "השער התשיעי". נערה בעלומיה, איך לומר בעדינות, היא כבר לא. מה לא עושים כדי לרצות את האישה?
אפשר להגיד על פולנסקי הרבה דברים, אבל גם כשהוא לוקה בנפוטיזם קל (בכל זאת, אישה זו לא קרבת דם), הוא לוקה בו בצורה כל כך יפה, מקצועית ומתאימה, שאנחנו בקלות שוכחים שמדובר בנפוטיזם. ומלבד זאת, באיזה עוד ענף תוכל לסדר עבודה לקרובייך ואהובייך ולצאת מזה כל כך יפה אם לא בקולנוע?
סנייה מושלמת בתוך הדמות הזו, משלימה אותה, בוראת והורסת אותה בתוך הסרט. אפשר להגיד  שהיא אוקסימורון מהלך- יפה, אבל לא מושלמת טיפוסית בסגנון שחקניות הוליווד לדורותיהן, עדינה אבל בעלת עוצמה בלתי מעורערת, מפחידה לאללה (במיוחד בסצנת האיחוד בינה לבין קורסו) אבל גם נחמדה וחביבה, ועם מבטא שאנחנו עלולים לחשוב שהוא צרפתי (כמו שהוא באמת), אבל שהוא עמום ומסתורי ממש כמוה.

מקבץ מלחיץ במיוחד של "הנערה"
תפקידה של הנערה לא מוגדר במדויק בסרט, וללא ספק היא הדמות המסייעת לפרוטגוניסט להגיע אל מטרתו. היא היחידה שיש לה כוחות על טבעיים בסרט (מסוגלת לרחף ובעלת בינה, אין נאמר, עליונה בהרבה על זו של קורסו), ועניין העיניים הירוקות המחליפות צבע מופיע דיי מוקדם, כשקורסו פוגש אותה ברכבת. היא מופיעה בצורה מרומזת בניו יורק, עם דגש על נעלי הספורט החבוטות שלה ועל השיער האסוף ברישול (עוד חלק השייך לפשטות והטבעיות של הדמות), ומאוחר יותר כשקורסו בדרכים, אז הוא גם משוחח איתה. הכי חשוב- הנערה מופיעה בתחריט האחרון, המתאר אותה יושבת על סוג של דרקון בעל כמה ראשים ליד הטירה המפחידה, עם אנלוגיה ברורה לקלף "הכוכב" בטארוט. מסיום הסרט אנחנו יכולים להסיק כי המפתח האמיתי לפתיחת השער התשיעי ולשחרורו של אותו כוח שטני נמצא בידיה של הנערה, ושהיא זו שבוחרת למי לתת אותו. במקרה האחרון- לקורסו.

האם באמת יש "רע" ו-"טוב"?
זה דיון מעמיק מכדי להיכנס אליו בצורה רצינית כאן. השאלה האם מושגי ה"רוע" המוכרים לנו הם אכן "רעים", ומה זה בכלל להיות רע, נידונה בסרט בצורה לא ישירה, והדבר מתגלם בעיקר בדמותה של הנערה וקורא תיגר על התפיסות המוכרות שלנו בנוגע לרוע. כך, למשל, ברור לנו שלרצות להביא את השטן אל פני האדמה, או לרצות לעבוד את השטן, זה "רע", כי ככה אנחנו מכירים, וכי "שטן" זו  מילה מפחידה, וכי הפנטגרם, שמקושר שלא בצדק עם עבודת השטן ועם מאגיה שחורה, הוא סמל מפחיד, וכו' וכו'. ה"רעים" של הסרט הם בולקן, ולאחר מכן גם ליאנה, שניהם עובדי-שטן מסורים שמוכנים לרצוח, לגנוב וללבוש תלבושות מגוחכות למענו.
Having said that, הנערה, שעוזרת לגיבור שלנו, שהוא ה"טוב", גם היא טובה כפועל יוצא מזה שהיא עוזרת לדמות איתה אנחנו מזדהים יותר מכל- קורסו. היא גם עוצרת בעד קורסו מלהכות את בולקן בראשו, ככה שהיא ממש משתקפת כשומרונית טובה. אין לה מיניות מתפרצת, כמו של ליאנה, והיא לבושה במשך כל הסרט בנעלי ספורט חבוטות וג'ינס מהוה. מצד שני, הנערה מופיעה באחד התחריטים, המופיעים בתוך ספר שמקושר בבירור עם השטן ועם מאגיה שחורה. בסצנת האיחוד עם קורסו למרגלות הטירה הבוערת, הנערה מקבלת בבירור תכונות ויזואליות דמוניות. היא גם עוזרת לקורסו להגיע אל השער התשיעי, שאנחנו יודעים שהוא בטוח רע. האמנם? מה זה בכלל השער התשיעי? אולי זה משהו טוב? הגיבור שלנו, אחרי הכל, נכנס אליו. אולי הוא עושה משהו "טוב"?  

התחריט בו מצויירת הנערה, הטירה המפחידה,
העיניים. רע? באמת רע?
האמביוולנטיות של הרוע, שפולנסקי אלוף בעיצוב מאד בלתי ישיר שלה, מתגלמת היטב בשאלות המתעוררות בסרט. עמימות דמותה של הנערה, אי הישירות של מה שעלול לקרות ברגע שהשער התשיעי ייפתח, החביבות היחסית של מחזיקי הספרים האחרים, הספקנות של קורסו- כולם מגדירים מחדש, ומפרקים בחזרה, את מושגי ה"טוב" וה"רע" המוכרים לנו וגורמים לנו לנסות להבין אותם באור שונה.

בהקשר "תינוקה של רוזמרי" (כי חייבים), קיימת עמימות של ה"רוע" בחלק הראשון של הסרט, כאשר גם הצופים וגם רוזמרי עדיין אינם מודעים לגודל המזימה האיומה נגדה. או אז, אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שמיני ורומן הם בסך הכל שכנים חמים ונחמדים, שגאי בסך הכל דואג לאשתו, ושרוזמרי היא בסך הכל אישה היסטרית שסובלת מתסמיני הריון ראשון.
ומה היה לנו להגיד על זה?
דבר האח הגדול: "השער התשיעי" מגדיר מחדש את מושגי הקולנוע האפל.
דבר החצי: זהו אחד הסרטים הטובים שראיתי אי פעם (ואת האמת- שמעתם פעם את חצי מדבר ככה?)
דבר האישה: תענוג צרוף. סרט של פולנסקי הוא תמיד חגיגה, וכאן, המשחק המשובח של ג'וני דפ הוא דובדבן על עוגה עתירת קלוריות ביותר. המלצה חמה, לימות הקיץ החמים (אבל אפשר גם בחורף. אל תהיו קטנוניים).

ונסיים באזהרה לא להרעיש בין שתיים לארבע.
תודה בשם ההנהלה.

לינקוקים:

9 תגובות:

  1. נכנסתי לומר שהתגעגעתי ומצאתי את עצמי מול עדכון של הבלוג! הפתעה נעימה בהחלט!

    בעקבות הניתוח המעמיק, סיקרן אותי לראות האם פולנסקי כתב את התסריט בעצמו (זה תמיד מפתיע אותי, כמה במאי יכול להוציא מסרט - האלוזיות הספרותיות אותן ציינת, המכנה המשותף בין סרטיו..) ואכן, היה שותף בכתיבתו..

    לצערי, לא ראיתי את הסרט המדובר, אבל הוא בהחלט נכנס לרשימת הסרטים שחייבים לראות, במיוחד אחרי שקראתי את מה שהיה לכם להגיד על זה! :)

    השבמחק
  2. איזה כייף שהתגעגעת :)
    אני ממש סקרנית לשמוע מה תחשבי על הסרט! נקודת המבט שלך תמיד מרעננת.

    הצצה חטופה ב- IMDB מלמדת שפולנסקי אכן השתתף בכתיבת התסריט, ביחד עם ארתורו פרז (סופר מפורסם בספרד שכתב את "הצופן הפלמי", אם את מכירה), שאחראי על התחריטים של הסרט.

    אגב, אחד הבימאים עם הכי הרבה סימני הכר וטביעות אצבע בכל סרטיו הוא היצ'קוק. אני מקווה לכתוב בכל פעם שיהיה קשר מיידי (כתבתי משהו בהקשר "מקגאפין" ו"התייר").

    השבמחק
  3. מה את יודעת עכשיו תורי להגיב אצלך.

    אני חייבת לציין שראיתי את "השער התשיעי" קרוב ל20 פעמים. זהו מסוג הסרטים שאינם משאירים אותי פעורת פה ויחד עם זאת אני מגלה שכשהם משודרים איני מסוגלת להעביר את הערוץ וצופה בהם פעם אחר פעם אחר פעם. "השער התשיעי" מצטרף אצלי לרשימה של סרטים כגון "סליפי הולו" של ברטון, "שוקולד" של הלסטרום וגרסת הולמרק לסיפור של ארתור
    ב"מרלין". הם משאירים אצלי מעין הרגשת סיפוק, כאילו עברתי מסע כלשהו ואולי בגלל זה איני מסוגלת להימנע מהם, אני אישית גם מגדירה אותם כסרטי חורף. אותם סרטים שהדרך הכי טובה לצפות בהם היא מתחת לשמיכה.

    השבמחק
  4. לכבוד הוא לי :) כייף לראות אותך כאן.

    האמת היא שנורא שמחתי לקרוא שראית את הסרט, ועוד 20 פעמים (זה הרבה יותר ממני :) למרות שיש לי תסביך קשה של צפייה חוזרת בסרטים)!

    אני חושבת שהסרט לא קיבל חשיפה מספיק ראויה בארץ ולכן הוא לא מאד מוכר. קצת התלבטתי בהתחלה אם לכתוב עליו בכלל פוסט, אבל אז אמרתי לעצמי, פאק, זה הבלוג שלי בסופו של דבר והסרט נורא מצא חן בעיני.

    תחושות מימוש המסע הן משהו שאני מאד יכולה להזדהות איתו בהקשר הסרט כי אני חושבת שהוא מדבר על חיפוש אחר עוצמה, על תעלומה גדולה, על ספרים בני מאות שנים... כמעט אפשר להריח את האבק, הכריכה והנייר העתיק דרך הצילומים. ומי שנמשך לציורים מיסטיים (שזה קצת אני)- בכלל ימצא את הסרט מעניין.

    מגניב שהגדרת אותו כסרט חורף. כתבתי בפסקה האחרונה שהוא מתאים לימות הקיץ החמים, אבל גם לחורף :)

    תודה על התגובה יקרה, נעמת לי מאד מאד.

    השבמחק
  5. היי,
    שוב אני חייב לציין שכיף ויותר מזה מעניין לקרוא את הפוסטים שלך. שיוצרים אצלי עניין מחודש לסרטים שאני לא זוכר שמשכו אותי. ראיתי את השער התשיעי לפני זמן רב אך אחרי קריאה של הפוסט אני בהחלט צריך לחזור אליו ולהיות יותר ביקורתי.

    ועוד שני דברים:
    1.מצאת איזה תשובה לגבי דברי הבמאי ב"ללא גבולות"... :)

    2. את לא כותבת על סרטים ישראלים, למה? (מצד אחד זה שאלה קצת לא פיירית כלפי הישראלים אך למרות זאת יש בקולנוע הישראלי יחודיות משל עצמו...)

    השבמחק
  6. אהלן,
    קודם כל תודה על המילים היפות. אני חושבת שאין הנאה וסיפוק יותר גדולים מלקרוא את מה שכתבת :) אני אשמח לשמוע מה חשבת על "השער התשיעי" אם וכאשר תעשה צפייה חוזרת...

    תשובות:

    1) מצאתי כמה דבירם מעניינים על Limitless, אקשר אותם שם :)

    2)לקולנוע הישראלי בהחלט יש המון ייחודיות משלו, ועדיין לא מצאתי סרט ישראלי שממש יעשה לי חשק לכתוב עליו... אני מקווה למצוא ואז אכתוב בשמחה!

    אבל עקרונית ההעדפה שלי היא לקולנוע האמריקני. בגלל הגודל, התקציב, הנושאים האוניברסליים יותר, הז'אנרים השונים... הקולנוע הישראלי הוא קצת מוגבל מבחינת הנושאים שהוא מתעסק איתם, למרות שעכשיו הוא חווה רנסאנס מסוים ואני חושבת שאפשר להגיד שבהחלט יוצאים כאן סרטים איכותיים. לא הרבה, אבל יוצאים. זו כבר התחלה טובה.

    השבמחק
  7. איזה יופי! הניתוח הטוב ביותר שמצאתי ברשת על הסרט המהפנט הזה.
    הרגשתי צורך לציין שבתחריט המפורש כ"סכנה מלמעלה" מופיע מעין מלאך היורה חץ מהעננים לכיוון מטה- אם תביטו טוב תראו שהוא דומה מאוד לאחים התאומים הפורטוגזיים, בהקשר זה חשוב לציין שביציאתו מהפגישה איתם, קורסו אכן חווה סכנה מלמעלה בהתמוטטות הפיגומים בסמטה שכמעט הרגה אותו. בהמשך הסרט מתעורר הספק האמיתי לגבי זהותם- כשמתברר שהם נעלמו כלא היו בזמן שקורסו שב לחפש אותם.

    השבמחק
  8. ניתוח מעניין, זהו אחד הסרטים החביבים עלי, אפילו החלטתי לייצר בעצמי את הספר המדובר ששמו המלא הוא (בתרגום חופשי) : "תשעה שערים לממלכת הצללים" (Nine gates to the kingdom of shaddows)
    אוסיף ואומר כי יש המון ניתוחים של הסרט באתרים שונים - "הנערה" המדוברת היא ככל הנראה דמות הידועה כ- "זונת בבל" השם זונה קצת מטעה - תגגלו ותגלו.
    בנוסף - ניתוח נוסף מצביע על כך שהשטן - אינו מועלה באוב כי אם נשלט על ידי הנכנס לשער התשיעי וזו סיבה (תאורטית אמנם) שהוא מסתייע בשליחה שעוזרת לקורסו - שהוא מעין חלש אופי ורוח לעומת בולקן שהוא מאוד כוחני - השטן מעדיף להישלט על ידי מי שאינו דורסני ולכן נותן עדיפות לקורסו.
    בנוסף הסרט יצא ממש בתחילת עידן האינטרנט ההמוני והסלולרים ולכן נותן עוד רגע אחד נוסטלגי ומענג על תקופה שהייתה בזמן ההוא - וזה חלק מקיסמו. ניתן למצוא בלינק זה:
    https://www.youtube.com/watch?v=_fqY-wOU9nI
    הסברים מפורטים לסימבוליות של ארועים מצולמים וכן סיכום המהלך של כל שער- מציע לצפות עד הסוף - חובה להבין אנגלית. (ואם לא.. שוב דוקטור חבר גוגל יעזור בהכל)
    עבודה טובה על הסקירה וצפייה נעימה למי שעוד לא ראה..

    השבמחק
  9. כיף לקרוא מה שכתבת על הסרט. פירוט חכם וכיף לקריאה.אני גם מאוד אהבתי את הסרט. סרט מסתורי חזק וקליל יחדיו. שיהיה לך בהצלחה.

    השבמחק